לוי, אלברט (בטי)

בן ארנה וליאון, נולד ביום ה' בתמוז תרצ"ו (25.6.1936) בסופיה, בירת בולגריה ועלה לארץ עם משפחתו בשנת 1948. אלברט למד בבית-הספר היסודי "התומר" בעכו ולאחר שסיים את לימודיו, עבד בכל מיני עבודות הקשורות במקצוע החשמלאות, עד שקנה לו מיומנות במקצוע זה. אלברט גויס לצה"ל במחצית מאי 1954 והוצב לשרת בחיל-הרגלים, בחטיבת "גולני". לאחר הטירונות, הוא סיים בהצלחה קורס צלפים. שירותו היה בלא דופי, ובתעודת השחרור צוינה התנהגותו כטובה מאוד ומפקדיו העריכוהו כבעל יוזמה ומרץ. כמו כן, הוענק לו אות מבצע קדש. במחצית נובמבר 1956, שוחרר אלברט מהשירות הסדיר והוצב ביחידת הג"א בתפקיד נהג רכב פינוי. הוא המשיך לעבוד כחשמלאי עד שנת 1963. לאחר מכן, עבר אלברט קורס בהגשת עזרה ראשונה ושימש ברכב הצלה, ועבד בתחנת מגן-דוד-אדום בעכו. הוא נשא לאשה את גילה, ובמרוצת השנים נולדו להם שני בנים ובת. לאלברט היה תחביב של איסוף בולים, ובמרוצת השנים צבר אוספי בולים לתפארת. בתקופה מסוימת בחייו ניסה אלברט להיות עצמאי ופתח בית-מסחר לצורכי ספורט, אולם נאלץ לסוגרו כעבור שנים אחדות. אחר-כך הוא התקבל לעבוד כנהג בבית-החולים "מזרע" בעכו. אלברט השתתף במלחמות ישראל, מבצע קדש, מלחמת ששת הימים, מלחמת ההתשה, מלחמת יום הכיפורים ומלחמת שלום הגליל. ביום י"ח בכסלו תשמ"ד (23.11.1983), נפל רב-טוראי אלברט בעת שירותו והובא למנוחת עולמים בבית-הקברות בעכו. הוא השאיר אחריו אשה, שני בנים ובת. במכתב התנחומים למשפחה השכולה, ציין מפקדו של אלברט כי "במשך תקופת שירותו, הוא התגלה כחבר ורע נאמן והיה אהוב על חבריו. אלברט הצטיין בשירותו ביחידה ושימש דוגמה ומופת לחיילי היחידה בנכונות לסייע לחבריו ומילא בנאמנות את כל המשימות שהטילו עליו". משפחתו הנציחה את זכרו בהצבת נר נשמה ומנורה, ובתרומת ספרי קודש, לבית-כנסת בעכו