בן רוזט ושלמה. נולד ביום ו' בסיוון תשל"ח (11.6.1978) בהרצליה, ילד תשיעי במשפחה בת אחד עשר ילדים. איתן גדל והתחנך בעיר הולדתו, את לימודיו החל בבית-הספר היסודי "הרצל", המשיך בחטיבת הביניים "רעות בוסטון" וסיים בבית-הספר התיכון "קרית חינוך". איתן היה ילד שקט ומופנם, שהיה קשור מאוד לבני משפחתו והשהות בקרבם היתה אהובה עליו במיוחד. בין האחים נוצר הווי של משחקי חברה משותפים, משחקי מחשב, שירה והכנת שיעורי בית בצוותא, ואיתן, שהיה תלמיד מצטיין, נהג לסייע לכל הזקוק לעזרה, כדבר מובן מאליו. גם לאחים הגדולים ממנו עזר וזאת מבלי שירגישו פחותים ממנו. בזמנו הפנוי אהב איתן לבשל ולצייר. אחותו מספרת שהבישול לצד איתן היה חוויה משום שאת הכנת האוכל תיבל בשיחה מרתקת ובהגיגים ובנוסף לכך הוציא מתחת ידיו מטעמים. ביד אומן ידע איתן לצייר, לשרטט ולרשום. זאת עשה ללא כל הכשרה מקצועית בתחום, אלא מתוך אימון עצמי. אך ללא ספק, תחביבו העיקרי של איתן היה קריאת ספרים. מגיל צעיר קרא מאות ספרים בתחומים שונים ומגוונים והם העשירו את חייו והרחיבו את אופקיו. בזכות הקריאה הרבה ידע איתן להתבטא באופן קולח ורהוט, הן בעל פה והן בכתב. שיחה אתו היתה רצופה אתגר אינטלקטואלי ומחשבה מקורית וכך גם חיבורים שהגיש במסגרת לימודיו. באותם חיבורים בא לידי ביטוי גם חוש ההומור החריף והציני שלו. בבית-הספר התיכון למד איתן בכיתת מדעים, שהיתה מיועדת לתמידים מצטיינים. על מוריו וחבריו לכיתה הותיר רושם, למרות היותו נחבא אל הכלים והם העריכו את חוכמתו ואת מחשבתו האנליטית והפילוסופית. באנגלית התבלט איתן במיוחד. הוא ידע שפה זו על בוריה והיו לו חברים לעט מרחבי העולם עמם התכתב, והקפיד לשמור על קשר הדוק. כחודש לפני גיוסו לצה"ל נהרג איציק, אחיו של איתן, כאשר ניסה להפריד בין ניצים בפאב. איתן חווה חוויה קשה, אך הפגין חוסן נפשי והמשפחה כולה התאחדה לעבור את המשבר יחדיו, כדי לחזק זה את זה. בשיר שהקדיש לזכר אחיו, כתב איתן: שלושה מסים הם דמי מעבר/ מחיים שהיו לעתיד שנשבר/ טיפות דם שלוש/ דמעות שתיים/ וברכת שלום אחרונה./ את דמו שנלקח/ מוורידיו, מעורקיו/ ודמעות שתיים שצירפו יחדיו/ אמו, אביו, אחיו ואחיותיו./ וברכת שלום מאין תגיע/ תגיע היא מהאל המושיע/ אשר בזרועותיו קיבלו/ בהגיעו לגנו/ שלום". בסוף מרץ 1997 התגייס איתן לצה"ל והחל באימוני הטירונות בבסיס "זיקים". איתן חש בנוח בסביבה החדשה והתקבל יפה על-ידי החיילים שמסביבו. מפקד היחידה מספר כי איתן בלט בחריצותו וברמתו האישית הגבוהה, היה אהוד מאוד ומקובל על חבריו, מסור לעבודתו וביצע אותה ללא דופי. ביום כ"ה בניסן תשנ"ז (2.5.1997), נפל איתן בעת שירותו. בן תשע עשרה היה בנופלו. הוא נטמן בבית העלמין הצבאי בהרצליה. השאיר אחריו הורים ותשעה אחים ואחיות – רנה, שמעון, יעקב, שרה, אורלי, אופירה, דוד, שי ואילן. חבריו לפלוגה של איתן הספידו אותו: "איתן, ברגע איום זה החוסר שאנו מרגישים גדול מנשוא. איפה אתה עם הרצון שבך לעזור לנו לעבור עוד מכשול, עם ההומור הציני והשלווה המרגיעה שהקרנת. שלושה שבועות עברנו עם איתן אך את השבוע האחרון נעבור בלעדיו. "שלושה שבועות הם זמן קצר והצער על שלא למדנו להכיר אותו טוב יותר – מעיק. המאפיין הבולט של איתן היה החוכמה. כל שיחה עם איתן, ולו הקצרה ביותר, היתה מעניינת, מעשירה ומפתחת, ועזרה לנו לעבור את שלושת השבועות האחרונים. רוח ההתנדבות של איתן היתה מקור השראה לכולנו, תמיד בשלווה האופיינית לו היה מרים את ידו ומתנדב לכל משימה אפשרית. קשה להספיד חבר שמכירים רק שלושה שבועות, אבל אפילו בשלושה שבועות קצרים הצליח איתן להשאיר על כולנו רושם עז". בני המשפחה כותבים: "איתן, מלאך של מלאכים. עוד לא סיימת י"ח שנים. נלקחת מכאן שה תמים, כקורבן טהור טהור טהור. תמיד שקט, תמיד ביישן ועניו. נשמה של קדוש, מלא טוב ומסירות והרבה אהבה. לא ידעת לבקש, להתווכח או להגיד לא. היית אנין הניסוח, מצטיין ומבריק בלימודים ובכול. אלוהים בטח לקח אותך אליו שתשמש לו כיד ימינו. אחרת אין הסבר".
