לוי, אייל
בן אדל ושלום. נולד ביום י"ב בסיוון תשל"ג (12.6.1973) בבת ים, אח צעיר לאריק וקובי. אייל גדל והתחנך בעיר הולדתו. הוא למד בבית-הספר היסודי "נחשונים" ובבית-הספר התיכון "המכללה למינהל" במגמת שיווק וקידום מכירות. בבית-הספר בלט בכושר המנהיגות שלו וברדיפתו אחר הצדק והאידיאלים בהם האמין. במהלך כל תקופת התבגרותו ועד לגיוסו לצה"ל היה אייל פעיל בתנועת הנוער "מכבי הצעיר". בין שאר פעולותיו לקידום תנועת הנוער כתב אייל פרויקט גמר אודות האידיאולוגיה של תנועות הנוער, פרויקט שזיכה אותו במקום השלישי בארץ. בשלהי נובמבר 1991 התגייס אייל לצה"ל, כשהוא שופע מוטיבציה לשירות קרבי כלוחם בחטיבת "גבעתי". ביולי 1992 סיים קורס מ"כים והיה ללוחם מצטיין בחטיבה. אייל נפל בקרב בלבנון ביום י"ט בתמוז תשנ"ג (8.7.1993) שעה שכוח גבעתי, אליו השתייך, נתקל במארב מחבלים. עמו נפל סמל ליאור כביר. אייל הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בחולון. הוא הועלה לדרגת סמל לאחר מותו. בן עשרים היה אייל בנופלו. הותיר אחריו הורים ושני אחים. במכתב ניחומים למשפחה כתב שר הביטחון יצחק רבין: "סמל אייל נתן את חייו למען מולדתו. הוא נפל באיזור הכפר עישייה שברצועת הביטחון בדרום לבנון, כשכוח גבעתי נתקל במארב מחבלים שהניחו מטען צד בעת פתיחת ציר לטובת תצפיותינו. אייל שירת בגדוד חיל רגלים 432, הוא היה לוחם אחראי ומקצועי מאוד, בעל תושייה ואומץ לב, זיהה את המחבלים ופתח עליהם באש ובכך מנע אסון כבד יותר." הוסיף וכתב מפקד היחידה: "אייל ניחן בעיני נץ ובערנות מתמדת, הוא תיפקד במשימה זו, כמו ברוב המשימות שביצע בעבר, כחייל ההולך ברגל שתפקידו לזהות מוקשים, מטענים וחפצים חשודים בצד הדרך. גם במשימה זו הצדיק אייל את האמון שנתנו בו מפקדיו והיה לחייל הראשון שזיהה את המחבלים בטווח של מטרים ספורים. תגובתו המהירה, הפתיחה באש והסתערותו אל מול אש האויב הפתיעה את המחבלים, שפתחו באש תוך כדי מנוסה. אומץ הלב, התושייה והערנות שהפגין אייל, מנעו מאתנו אסון כבד יותר. הסתערותו על המחבלים, תוך כדי סיכון חייו, הצילה את חבריו לכוח. אייל ייזכר בעינינו תמיד כחייל חייכן, שופע מוטיבציה ומשפט צדק, ערני וזריז בתגובותיו כנץ."
