לוי, אייל משה

בן הלן ומרדכי. נולד ביום כ"ט בחשוון תשל"ד (24.11.1973) באשדוד. אייל למד בבית-הספר היסודי "אילנות" ועוד שנתיים בחטיבת הביניים בבית-הספר המקיף א' באשדוד. אייל פנה ללימודי קשר ואלקטרוניקה במכללת "בזק" בירושלים. במכללה למד אייל חמש שנים, שם עיצב את אישיותו והפך לאדם שהיה: בעל ביטחון עצמי, עצמאי, מוקף בחברים, שנסחפו בכריזמה הטבעית שלו ובשמחת החיים שקרנה ממנו. מתוך איכויותיו כ"מנהיג מלידה", אהב לעזור לחלשים ולהגן עליהם מפני החזקים שהתנכלו להם. חברים אחרים שהיו לאייל, אך איתם העדיף להתבודד, היו הספרים שאהב לקרוא והכלבים שאילף, איתם אהב להשתולל על חוף הים בשעות הפנאי. ביולי 1991 התגייס אייל לצה"ל, לחיל הקשר. לנוכח המוטיבציה שלו והרמה הגבוהה של כישוריו, יצא אייל לקורס קצינים. החלום של אייל היה לשרת כחייל קרבי ובהמלצת מפקדיו הוא שובץ לצנחנים ושירת כקצין קשר בבסיס טירונות של הצנחנים בסנור. מספר מפקדו של אייל: "אייל היה קצין מקצועי ביותר. הוא גילה מסירות ואחריות אין קץ, וביוזמותיו הבלתי פוסקות קידם את תחום הקשר באופן יוצא מן הכלל. יחד עם מקצועיותו התבלט אייל בתחום החברתי, בעליצותו ובשובבותו היה מנוף של שמחת חיים ליחידה כולה." אייל נפגע באורח אנוש בפיגוע בצומת השרון-בית ליד. שבוע ימים נאבק אייל על חייו, אך אהבת החיים הגדולה שלו לא עמדה במאבקו זה, וביום כ"ז בשבט תשנ"ה (28.1.1995) אייל נפטר. בפיגוע נפלו, בעת מילוי תפקידם, עשרים ואחד חיילים נוספים ואזרח אחד. בן עשרים ואחת היה אייל במותו. הוא נטמן בבית העלמין הצבאי באשדוד. השאיר אחריו הורים ושתי אחיות – אדווה ואפרת. לאחר מותו הועלה אייל לדרגת סגן. כתבה אחותו של אייל לאחר מותו: "כבר שנה עברה מאז הפעם האחרונה/ בה אמרת לנו שלום בצאתך/ שנה שלמה בלעדיך, אייל/! בלי החיוך והצחוק המתגלגל אשר סחף כל שומע./ ועכשיו התמונה הגדולה המתנוססת בחדר הריק/ היא החיוך היחיד שנותר ממך/ והחדר כל כך ריק בלעדיך/ עדיין אפוף בריח שהותרת אחריך/ קירות לבנים קודרים מחכים לשובך/ אך אתה כבר לא תשוב./ הבית שומם מאז הלכת/ והצחוק כבר לא מתנגן/ רק הבכי על שאינך – הולך ומתגבר,/ רק הדיבורים והגעגועים לאותם ימים יפים, והשירים שאהבת אותם אנו עוד שומעים,/ נזכרים ואז בגרון הגוש שוב מתעצם/ וזה כואב וזה מכאיב! וזה עוד יכאיב…"