לוי, אהרן

בן שמחה ואברהם, נולד בשנת 1929 בתל-אביב. אחרי שסיים את לימודיו בבית-הספר "אליאנס" החל לעבוד במחלקת הטלגרף בדואר תל-אביב. בתאונת דרכים נשברה רגלו וכשהבריא אחרי כשנה למד מסגרות בבית-החרושת "המלחים" והשתלם בקורס בבית-הספר המקצועי "מכס פיין". התקדם יפה בעבודת יציקה וחריטה בברונזה, אלומיניום, נחושת וכדומה ואף הירבה לקרוא ספרים מקצועיים לשם השתלמות. אהרן התקין פנס-קסם, ריכז והזמין סרטים בעלי תוכן ספורטיבי ואחר ושיעשע בהצגותיו את נערי שכונת שפירא. היה חבר "המכבי הצעיר", עסק בספורט ובייחוד באיגרוף, הופיע גם בתחרויות פומביות וכמה ניצחונות נרשמו לזכותו. הוא יצק כלים וחלקים של כלי נשק בשביל המחתרת שנלחמה בבריטים, ומראשית מלחמת-העצמאות עזר ל"הגנה" בעבודה מקצועית. כחבר "הנוער העובד" התגייס בחורף תש"ח לשירות קרבי בחטיבת "גבעתי" והשתתף בפעולות בדרום נגד הכנופיות המקומיות והמצריות. פעם, אחרי התקפה ערבית חזקה, כשנשאר יחידי בשדה הקרב נתקל בכנופיה ערבית. בהיותו רזה, שחרחר וקרוע-בגדים ובדברו עימהם ערבית מצרית חשבוהו לאחד משלהם והניחו לו ללכת לדרכו. בשובו אל המחנה חשבו גם המשמר לערבי, אך הסימנים שנתן הוכיחו שהוא שייך לחטיבה והוא הורשה להיכנס. ב-20 באפריל 1948 ריכזו הערבים כוח ניכר ותקפו את ניצנים. כדי להקל את הלחץ על ניצנים תקף בלילה כוח "גבעתי" את הכפר בית דראס וטיהר אותו. בעוד הכוח מתארגן לנסיגה הגיעו למקום כוחות תגבורת ערביים וכן משוריינים של המשטרה הבריטית. הכוח נסוג תחת אש כבדה ובקרב זה נפל, ביום י"ב בניסן תש"ח (21.4.1948). דבריו האחרונים לחבריו היו: "המשיכו, כי אני נפלתי. אל תגידו לאמא. אל תדאגו, עוד יהיה טוב". הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בבאר טוביה.