לוי, אברהם
בן סימה ויוסף, נולד בשנת תרס"א (1901) בעיר קרץ' שבחצי-האי קרים, ברוסיה. המשפחה, שהיתה ציונית, החליטה לעלות לארץ- ישראל. אולם כשפרצה מלחמת-העולם הראשונה, שובשו כל התוכניות. בשנת 1918, עם תום המלחמה, נערך פוגרום בעיר ואביו של אברהם נרצח על-ידי הפורעים. רעיון העלייה נדחה שוב. אברהם נסע לאודיסה ללמוד בפוליטכניקום, אך זנח את לימודיו כדי להגשים את חלום חייו ולעלות לארץ-ישראל. בשנת 1921 הגיע לארץ-ישראל על סיפון האונייה "רוסלאן" והתיישב בירושלים. כחלוץ צעיר עבד בעבודות שונות, בעיקר בבניין. בשנת 1928, חלה בטיפוס ואושפז בבית-החולים "משגב לדך". בבית-החולים התיידד עם האחות שטיפלה בו, יהודית לבית מיוחס, ונשאה לאישה. בשלהי אותה שנה, התגייס לחיל-הספר ונשלח לעיר זרקא שבירדן עם אישתו ובתו התינוקת. כאשר חזרה המשפחה, החלה לנוד בארץ מתל-אביב לחיפה, ומשם לירושלים. לאחר שקיבל עבודה כחשמלאי במפעל האשלג בים המלח התיישבה המשפחה סופית בירושלים. אברהם עסק בפעילות התנדבותית בתחומים שונים בכל מקום שבו שהה אך בעיקר בכל הנוגע לענייני כבאות וביטחון. במאורעות תרפ"ט לקח חלק בהגנת היישוב היהודי בירושלים, ובמאורעות-הדמים תרצ"ו-תרצ"ט היה בין המגינים בתל-אביב ובחיפה. בערים אלו גם הדריך כבאים מתנדבים במלאכת הכבאות. הוא היה איש רעים חביב ועליז, ומעל לכל איש משפחה חם ואוהב. אברהם היה חבר במפקדת "ברית טרומפלדור" והדריך בני נוער בית"רי. כאשר ביקר ז'בוטינסקי בארץ, נתמנה אברהם להיות אחד משומרי ראשו. בהיותו ירושלמי "שרוף" אהב לטייל בעירו בה הכיר כל פינה. בשעה שהדריך מטיילים בעיר לימד אותם לאהוב אותה. חלומו הגדול היה לראות בהקמת מדינה יהודית וצבא עברי המגן עליה, אולם לא זכה ומותו הקדים את לידת המדינה בשלושה חודשים. ביום ב' באדר א' תש"ח (12.2.1948) עמד על משמרתו במסגרת "משמר העם" ליד מחסום שהוצב בלב העיר ירושלים. האזור כלל מספר בתי יהודים בשכונת רחביה וכן את בנייני המוסדות הלאומיים שהיוו, למעשה, את מוסדות המדינה שבדרך. תפקידו היה למנוע כניסת חיילים בריטיים עוינים לשכונות היהודיות. ממרומי בית סמוך ניתק מאחד החלונות חלון ברזל, פגע בראשו והוא נהרג במקום. השאיר אישה ושלושה ילדים: יעל, רות ורפי. כעבור ארבעה ימים הובא לקבורה בלוויה חפוזה בגלל הסיכון הרב שבקבורה בהר הזיתים. בזמן ההלוויה החלו הערבים לצלוף באנשים שעל ההר ואנשי החברה-קדישא והמלווים המעטים לא הספיקו לסמן כראוי את מקום הקברים. מאז מלחמת ששת-הימים ניסתה משפחתו לאתר את מקום קבורתו אולם הדבר לא עלה בידם. רק בשנת 1990, בעקבות גילוי מקום קבורתו של חלל אחר מאותה הלוויה, הגיעו בני המשפחה למקום המדויק בעזרתו של ערבי קשיש שהיה בין הקוברים. בחפירה שטחית נתגלתה על-ידי רפי בנו אבן קעורה ושמו של אברהם כתוב עליה בעיפרון. את יום השנה ה43- לנפילתו ציינו בני המשפחה ליד קברו.
