לויפר, ישראל

בנם של שרה וזאב, ממייסדי המושבה יסוד המעלה. נולד בשנת תרס"ה (1905) ביסוד המעלה. בשל תנאי הכלכלה הקשים, נאלץ ישראל לעזוב את המשק המשפחתי ויצא לעבודה במושבה פתח-תקוה. הוא עבד בפרדסים, בנה לו צריף ונשא לאשה את רבקה לבית ברגמן. לזוג נולדו בן – זאב ובת – שולמית. כעבור זמן החליט לעזוב את העבודה בפרדסים והיה לשומר על אדמות הקרן-הקיימת-לישראל בעמק זבולון. תקופה מסויימת התגורר בעכו ובמהלך מאורעות הדמים תרצ"ו-תרצ"ט, כאשר רבו ההתנכלויות ליהודים ונשקפה סכנה לחייו ולחיי משפחתו, עבר להתגורר עם משפחתו בשכונת סביניה (כיום קרית ביאליק) שבמפרץ חיפה. ישראל הכיר היטב את שכניו הערבים, ידע את שפתם ומנהגיהם, לבש כמותם "כאפיה" ו"עכאל", ו"עבאיה" עטתה את גופו. עבודת השמירה איפשרה לו גם לסייע לקרן-הקיימת לרכוש ולגאול אדמות. אחד מתפקידיו כשומר היה למנוע מהבדואים לקנות חזקה על אדמות הק.ק.ל. באמצעות התנחלות עליהן. בשבתות לימד ישראל את צעירי הקריות כיצד להפעיל נשק חם. עבודתו היתה אחראית, רגישה ומסוכנת והוא מילא אותה באהבה ובמסירות רבה. בקרב חבריו השומרים כמו גם בקרב הערבים הוא כונה "אבו-דיב". שמו נודע ברחבי הגליל ועד דמשק הגיע. ביום י"ז באב תרצ"ח 14.8.1938 מסר ישראל את סוסתו לאחד מחבריו לשמירה, שומר ערבי שהיה מידידיו הנאמנים, והלה הבטיח שיחזירה למחרת. משלא חזר למחרת, פקעה סבלנותו של ישראל, נטל מקלו בידו והלך לכפרו של השומר, כפר דאמון, על מנת להחזיר את סוסתו. הימים ימי מאורעות הדמים, הדרכים מסוכנות ובהן פורעים ערבים. ישראל יצא לדרך, לא חזר ממנה וגופתו לא נמצאה ולא הובאה לקבר ישראל. השאיר אחריו אשה, בן ובת, שני אחים וארבע אחיות. במהלך ההתחקות אחר עקבותיו שאבדו, שוחזרו קורותיו מאז יצא לדרך. התברר שהוא הגיע למאהל בדואי שמוקם במקום בו נמצא כיום הישוב צור שלום. ליד המאהל ארבו לו ארבעה בדואים שתפסוהו וכבלוהו בידיו וברגליו. הם הובילוהו משם לנקודה המרוחקת כ- 50 קילומטרים ממקום המארב ורצחוהו נפש. מאז היעלמו עשה בנו, זאב בעזרתו של גיורא זייד – בנו של השומר האגדי אלכסנדר זייד – מאמצים כבירים במשך עשרות שנים כדי לגלות את גופתו. מאמצים אלו נשאו פרי, כאשר ביום א' בניסן תש"ן (27.3.1990) נמצאו עצמותיו במערה שבין כפר עבלין ויודפת. הבדואים השוכנים באותה סביבה ידעו שגופת שומר יהודי שנרצח טמונה באותה מערה ולכן קראוהו "ביר יאהודי". לאחר שנחפרו ונאספו שרידי עצמותיו, הוכיחה בדיקה מעבדתית כי אכן אלו הן עצמותיו של ישראל בן-זאב. כחמישים ושתיים שנה לאחר הירצחו, היום כ' באייר תש"ן (15.5.1990) הובאו עצמותיו לקבר ישראל בבית העלמין "סגולה" בפתח-תקוה. נסיבות היעלמו של ישראל נתפרסמו בעתונות התקופה ובספרים. בעיתון "מעריב" מיום 11.5.1990 נתפרסמה כתבה על מהלך החיפושים ומציאת הגופה.