לוינשטיין, יצחק-צבי
בן יוסף-מאיר ומלכה. נולד ביום כ"ו בטבת תש"י (15.1.1950) ביפו. זה היה שנתיים אחרי שעלו הוריו לארץ, שבעי צרות ומראות-השואה. בהתאם למסורת היהודית דאגו ההורים שהוא ויתר ילדיהם יקבלו חינוך תורני מלא; מאחר שבמקום-מגוריהם דאז (יאזור) לא היה בית-ספר דתי ולכן שלחו את יצחק, כשהיה בן שבע, לבני-ברק אל דודו, לפני שההורים עצמם עברו לגור שם. יצחק למד ב"תלמוד תורה" של חוג חת"ם סופר המקומי ואחרי שסיים אותו המשיך את לימודיו ב"ישיבת" קרית-צאנז בנתניה. שם ישב ולמד בהתמדה רבה עד סמוך לגיוסו לצה"ל ביולי 1967 לנח"ל, כחצי שנה לפני המועד לפי הגיל. יצחק ידע להתגבר על כל מכשול ולהבליג על כל כאב. הוא היה בחור שקדן וירא-שמים שהקפיד על מצווה קלה כחמורה וידע לעבוד את עבודת-הבורא מתוך שמחה ורוממות-הנפש. אהבתו ומסירותו להוריו ולמשפחתו לא ידעה גבול. מצוות כיבוד אב ואם נחשבה בעיניו מעל לכל והיה מקפיד שלא לגרום להם צער או דאגה. מוכן ומזומן היה לעזור לזולת – ובייחוד לבני-משפחתו. בחופשת-הלימודים ובעיתות-הפנאי שלו היה עושה כל עבודה בבית ועוזר להוריו על-ידי כך. כך נהג עד שהגיע ליל הושענא רבה, הוא כ"א בתשרי תשכ"ח (25.10.1967), כשעמד על משמרתו על-יד גשר דמייה; אז בהיתקלות עם מארב-האויב נפל. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות בבני-ברק. אחרי נפלו נוסדה קופת גמילות-חסדים על-ידי התלמידים שב"ישיבת" צאנז – והקרן נקראת "זכרון יצחק". בספר "במעלות גיבורים" בעריכת ישראל ארליך הוקדשו כמה עמודים לזכרו.
