לוינטל, זאב (פטר)
בן ליאו. נולד ביום ט"ו בחשוון תרפ"ב (16.11.1921) בהמבורג שבגרמניה. בילדותו הרבה להשתכשך במי נהר האלבה וכך התחיל קשרו הנפשי לדיג. עם סיום לימודיו בבית הספר היסודי סברו הוריו כי ראוי לבנם, בעל הקול הערב, ללמוד בקונסרבטוריון אבל זאב שכבר היה אז חבר פעיל בתנועת "הבונים" וחש ברוחות הרעות שנשבו בגרמניה, בחר בלימוד החקלאות לקראת עלייה לארץ-ישראל. הוא עלה לארץ בשנות 1938, לאחר שעשה במחנה הכשרה של תנועתו בגרמניה. בארץ קיבל הכשרתו בחברת הנוער שבאשדות יעקב. עד מהרה התחבב על כל מכריו בזכות פעילותו בחיי החברה במקום ונטיותיו האמנותיות בעיקר בתחומי המוסיקה והדרמה. בשנת 1940 עבר לצפון ים המלח כדי להשתתף בהקמת הנקודה החדשה "בית הערבה". כן הוטלה עליו מלאכת הדיג והוא הקדיש לה את רוב זמנו ומיטב מרצו. ביום י"ג בכסלו תש"א (13.12.1940), פחות משנה לאחר שעלו זאב וחבריו לנקודה החדשה, יצא עם חברו יעקב לביא לדוג במי הירדן בין גשר אלנבי לים המלח. הם הותקפו על ידי ערבים שירו בהם ופצעום פצעי מוות. השניים הובאו למנוחת עולמים בגבעה הנשקפת על בית הערבה ועל הירדן. הניח אב ואם בצ'ילה. חבריהם הוציאו לזכרם חוברת מיוחדת. אחת החברות כתבה על זאב: "הירדן, בו כל כך נקשרה נפש דיג צעיר וחולם – גם הוא הכזיב . . . ברגעו האחרון שם מבטחו בגליו והם בגדו בו". בית העלמין שעל הגבעה נהרס על ידי הלגיון הערבי של ירדן שכבש את בית הערבה במלחמת העצמאות. לאחר מלחמת ששת הימים הוקמה שם מצבה ובה נרשמו שמות כל הנטמנים בחלקת הקברות של בית הערבה, ביניהם גם שמו של זאב.
