fbpx
לוינוביץ’, יהושע

לוינוביץ’, יהושע


בן צפורה וחיים-אליעזר, נולד ביום י"ז בתמוז תרע"ג (22.7.1913) בעיר רייגורוד שליד ביאליסטוק, פולין למשפחה שומרת דת ומסורת, תרבותית, אמידה ונוטה לציונות. הוא למד ב"חדר", בבית-ספר יסודי פולני, בשיעורים לעברית וב"ישיבה" קטנה. לאחר זמן עבר לביאליסטוק והוסיף ללמוד ב"ישיבה" קטנה ואחר-כך ב"קיבוץ בחורים" והשתלם גם בלימודי בית-ספר תיכון. היה זהיר בקיום המצוות, התפלל ברגש ובטעם ובייחוד נהנו מקריאותיו בבית-הכנסת במגילות של ימי החגים בניגון המסורתי המקובל בליטא. יהושע חיבב את התנ"ך והגה בו אף בימי צרות ומלחמות בגולה ובארץ. בימי לימודיו ב"ישיבה" הצטרף לסניף "השומר הדתי" ואחר-כך ל"החלוץ המזרחי", משך אחריו רבים מה"ישיבה" ומילא תפקידים מרכזיים בהדרכה ובהנהגה. שימש שנה בהוראה בבית-הספר "יבנה" בצ'כאנוב. הוזמן לפעולה במרכז התנועה בווארשה ותרם רבות לטובתה בכל הנושאים. הוא ייצג את תנועתו במשרד הארצישראלי. גם במחלקת החרדים של הקרן-הקיימת-לישראל הורגשה פעולתו הברוכה. בהגיע תורו גויס לצבא הפולני, התייחס ברצינות לשירות (במשך 18 חודש), בראותו בכך הכשרה להגנת מולדת ישראל בעתיד, קיבל אותות-הצטיינות על כושר קליעתו ושירותים אחרים והועלה בדרגה. מששוחרר מהצבא חזר לעבודת ארגון והדרכה בהנהגה הראשית של "השומר הדתי" בווארשה, ניהל מחנות-קיץ לחברים ולמדריכים, ומהמחנה הארצי בקיץ 1939 בנובי-טארג הוזעק טלגרפית אל גדודו בשל קרבת המלחמה עם גרמניה. יהושע השתתף במלחמה נגד האויב הנאצי, הגיע עם גדודו הנסוג והמתפורר עד לגבול ליטא, נכלא במחנה-מעצר לחיילי פולין בליטא, ובעזרת יהודים קיבל אוכל כשר ואחר-כך גם אפשרות להימלט מהמחנה. בקובנה החל לעבוד במרכז "תורה ועבודה" של פליטי פולין, עזר בארגון הבריחה של חברים מפולין ובסידורם בריכוזי חלוצים בליטא וייצג את תנועתו במשרד הארצישראלי. עם חבורת חלוצים-פליטים הוטס דרך שבדיה והולנד לצרפת, ובאונייה ממרסיי הגיעה החבורה ארצה ב-1.4.1940. הוצעו לו עבודות ותפקידים במרכז התנועה בעיר, אך הוא הצטרף עם חבריו לקבוצת "אברהם" בכפר פינס. התנסה בחוסר עבודה ובכיבוש עבודה בפרדס ובשדה, בכביש ובמחנות הצבא, ובכוח רצונו עמד בכל. אחר-כך נשלח לעבודת-חוץ חינוכית – תחילה להורות לימודי יהדות ולרכז סניף "בני-עקיבא" בפרדס חנה, ואחר-כך להדריך את החברה הראשונה של נוער ארצישראלי, במסגרת עליית הנוער הדתי, בהכשרה בטירת צבי. אחרי שנתיים ומעלה חזר לקבוצתו, שעלתה בינתיים להתיישב בכפר עציון. מצא סיפוק בעבודתו בהכשרת הקרקע ובנטיעת יער, שימש כמזכיר לענייני פנים, ריכז את ענייני החברה, התרבות והחינוך, הוציא את שבועון המזכירות, ערך את עיתונה הפנימי של הקבוצה "במחננו" ושיגר "אגרת" לחברי הקבוצה המגויסים ב"הגנה" ובצבא והקדיש תשומת-לב למציאת פתרון לבעיות ההלכה שנתעוררו בתוך התנאים המיוחדים בחיים ובעבודה של הקבוצה. בחודש סיוון תש"ה נשא לאישה את חניכתו ממחנה-ההדרכה האחרון בפולין, שהגיעה לארץ עם שארית הפליטה, ואחרי שנה נולדו להם שני בנים תאומים. ושוב נשלח לשנה לעבודת-חוץ, בריכוז ההנהלה בסמינר למדריכי עליית הנוער הדתי בבית וגן בירושלים. בקיץ 1947 שימש "מארח תרבותי" לקייטנים בבית-המרגוע של הקבוצה. בחורף תש"ח הועברה משפחתו לירושלים עם כל האימהות והילדים והוא השתתף בשמירה, באימונים ובביצורים בכפר עציון. בקרבות נגד האויב נמנה עם צוות המרגמה, ובין קרב לקרב המשיך בפעילות תרבותית. כבעל הכשרה צבאית וניסיון קרבי עוד מחוץ- לארץ עמד איתן בתלאות ובסכנות. אחרי ההתקפה הקשה על הגוש בכ"ה בניסן תש"ח כתב: "אם מישהו מפקפק שמתרחשים נסים בימינו, יכול היה להיווכח בכך אתמול אצלנו. כפר עציון שלנו צריך היה לעמוד מול התותחים של צבא בריטניה הגדולה – ולא להפסיד בקרב". ביום נפול כפר עציון, ביום ד' באייר תש"ח (13.5.1948), נפל גם הוא על משמרתו בעמידה אמיצה ובפעולת-אש תקיפה נגד האויב עד הרגע האחרון. ביום כ"ה בחשוון תש"י (17.11.1949) הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בהר- הרצל בירושלים.

דילוג לתוכן