לוינברון, מנחם (מנדל)

בן פייגה ומרדכי, נולד ביום ט' בשבט תרפ"ה (3.2.1925) בעיר רופשיץ, גליציה המערבית, פולין, במשפחת חסידים וחונך חינוך דתי מילדותו. מנחם למד בבית-ספר יסודי, ב"חדר" וב"ישיבה" בקרקוב. עם פלישת הנאצים לפולין נפסקו לימודיו והחלו נדודיו ממחנה למחנה. הוריו הועברו למחנה-השמדה והוא ניצל. עם סיום מלחמת-העולם השנייה עזב את גרמניה ויצא לבלגיה ונתקבל שם בבית דודו. באווירה הדתית והציונית בבית זה הגיע להכרה ציונית והצטרף לקיבוץ-ההכשרה "בח"ד" (ברית חלוצים דתיים) בכפר לב בבלגיה. בהכשרה הוכיח את מרצו ומסירותו ושימש בה מדריך תרבותי ורוחני. עקב הצלחתו נדרש לעבור לכפר הילדים מרקין, שרוב הילדים בו נתחנכו תחילה במנזרים קתוליים, ומילא תפקיד זה – להשיבם לחיי-היהדות – במסירות ובהצלחה. בחודש ניסן תש"ו (1946) עלה ארצה והצטרף לכפר עציון. עבד בנגריה. התחבב על כל יודעיו בקולו הערב ובנטייתו המוסיקלית, באהבת-ישראל שבו ובאופיו הנוח. עם פרוץ מלחמת-העצמאות השתתף במערכת ההגנה של כפר עציון, בעבודות הביצורים במשק ובגוש. בשעת ההתקפה על כפר עציון היה בעמדה מס' 7, הדרומית-מערבית, בטווח קרוב של אש-האויב. בפרוץ שריוני הלגיון הערבי לכפר נפל, ביום ד' באייר תש"ח (13.5.1948). הניח אחריו אישה. לאחר מותו נולד בנו. ביום כ"ה בחשוון תש"י (17.11.1949) הובא עם שאר חללי הגוש למנוחת-עולמים בבית- הקברות הצבאי בהר-הרצל בירושלים.