לוין, רמי
בן אלן (אליהו) וסוזן. נולד ביום כ"ח באדר א' תשי"ט (8.3.1959) בסינסינטי שבמדינת אוהיו, ארצות-הברית. כשהיה בן ארבע עבר עם משפחתו לרוצ'סטר שבמדינת ניו-יורק. שם גם התחיל ללמוד בבית-הספר המקומי. בשנת תש"ל (1970) עלתה המשפחה לארץ, ואת לימודיו היסודיים השלים בכפר-הנוער בן-שמן. כשעברה המשפחה לרחובות, עבר גם הוא ללמוד בבית-הספר התיכון העירוני ע"ש עמוס דה-שליט שבמקום. כבר כילד היה רמי בעל מחשבה עצמאית וגילה כושר-מנהיגות. כשהיה בן עשר זכה בפרס ראשון בתחרות העירונית של רוצ'סטר, על פסל שיצר בדיוקנו של בן-גוריון, כשעלה לארץ והגיע לכפר-הנוער בן-שמן, נקלט מהר בין חבריו הצברים. הוא אהב את החקלאות ואת אורח-החיים הכפרי. את כישרונו למצוא לו תמיד חברים גילה גם כאשר עבר עם משפחתו לרחובות – תמיד היה מוקף אנשים, אם בני-גילו ואם מבוגרים ממנו. גם עם מוריו בבית-הספר היו לו יחסים חבריים, ואם כי הסתכסך אתם לא-אחת בשל דעותיו העצמאיות הם תמיד העריכו אותו כילד חביב ופיקח. לימודיו במגמה הריאלית גרמו לו נחת, שכן אהב 'לפצח' בעיות המחייבות מחשבה, וגם את עתידו ראה במקצוע המחייב חריפות-שכל – בתחום המשפטים. רמי היה ספורטאי מעולה, תמיד נמנה על נבחרת בית-הספר וזכה בכמה וכמה פרסים בתחרויות מקומיות ואזוריות. היו לו תכונות של מנהיג מלידה, שהתגלו מפעם-לפעם בחברת הילדים. הוא הצטרף עם חבריו לתנועת-הצופים ובמסגרת זו היה יוצא לעבודה במשקים. התעניין מאוד בפוליטיקה, הרבה לקרוא, היה פתוח לכל מידע ולכל רעיון חדש. כשנסע בגיל שש-עשרה לאירופה ולארצות-הברית, כדי להכיר שם את משפחתו הענפה – גילה כושר הסתגלות חברתית וידע לקלוט ולהיקלט באורחות-חיים חדשים. יחסיו עם ההורים היו תמיד חמים וגלויים. כשסיים את בחינות-הבגרות יצא רמי יחד עם גרעין הצופים לקיבוץ ארז. בשל מחלת הצהבת שפקדה אותו, נדחה גיוסו לצבא בשמונה חודשים. פרק-זמן זה עשה באימונים מפרכים – היה רץ כשמונה ק"מ כל-יום כדי לפתח כושר טוב להיקלט בסיירת גולני, לשם ביקש להתנדב. בראשית אוגוסט 1978 גויס רמי לצה"ל והוצב לחיל-הרגלים. בזמן ההכנה לקראת סיירת גולני עבר רמי יחד עם יחידתו סדרת אימון-גופני. להערכת מפקדיו היה רמי: "בעל נתוני- איכות גבוהים, טיפוס חברותי, עצמאי, בעל אמביציות גבוהות, חייל ממושמע ואינטליגנטי". במסעות המפרכים עזר תמיד לחבריו. הוא היה מלא אהבת המולדת ואהבת החיים, וכפי שהם מספרים: "אם היה בינינו אחד שהתייחס קל לאימונים הקשים ולקשיים הפיסיים, הרי היה זה רמי. לפני כל מסע קשה עמד לפני אדם מאושר, אתגר נוסף עמד לפניו, לסיים עוד מסע, לעזור לחבר'ה, ולהוכיח לעצמו כי עמד יפה במשימה קשה. ברגעים קשים, כשאנשים אחרים נשברו, עמד רמי איתן וחזר וקיבל את הקשיים בצחוק בריא. הוא גם עזר ודחף ומשך ועודד. רמי היה אדם השואף לתת את המקסימום. בכל רגע פנוי הוא הכשיר את עצמו לסיירת, פיסית ונפשית, וכאשר עבר את המבדקים והתקבל לסיירת, לא היה אדם מאושר ממני". ביום כ' בכסלו תשל"ט (20.12.1978) נפל במילוי תפקידו. הובא למנוחת-עולמים בבית- העלמין שברחובות. השאיר אחריו הורים ושני אחים. במכתב-תנחומים למשפחה כתב מפקדו: "עלי לציין כי רמי היה חייל למופת, בעל דרישות גבוהות מעצמו ומחבריו, אדם כן וישר, בעל כוח רצון אדיר. היה בן-אדם פתוח ונכון תמיד לקלוט רעיונות חדשים בכל נושא שהוא, היה אהוב מאוד על כולנו".
