לוין, צבי

בן ציפורה ויעקב יוסף. נולד בכ' באלול תרע"ב (2.9.1912) בעיר ליפנו שבפולין למשפחה ציונית. אביו היה חובב-ציון ונמנה עם ראשוני חסידיו של תיאודור הרצל בפולין. בעירו יסד בית ספר עברי. צבי למד עברית כבר בילדותו וקנה ידיעה בספרות העברית הישנה והחדשה. משחר נעוריו היה ער לכל המתרחש בתנועת התחיה הלאומית, השתתף במפעליה וגם הקים חוגים מיוחדים לדוברי עברית. לימים הצטרף לתנועת הנוער בית"ר ובשליחותה ביקר ברחבי המדינה, גם פירסם מפרי עטו בעתונות התנועה. בשנת 1933 עלה לארץ ישראל, התגייס לפלוגת העבודה של בית"ר ברמת-טיומקין (כיום נתניה). אחר כך עבר לחיפה ושם היה פעיל בבית"ר, בהצה"ר, ובהסתדרות העובדים הלאומית. הוא עבד בבניין, בסלילת כבישים, בנמל, בחרושת ובחקלאות. בנוסף על פעילותו הציבורית הגלויה היה מחבריו המסורים של סניף האירגון הצבאי הלאומי בחיפה. בשנת 1935 עלו הוריו ארצה וכעבור שנתיים השתקעו בכפר ג'דה (כיום רמת ישי). אז כבר היו בעיצומם מאורעות הדמים וצבי הצטרף למגיני המקום כנוטר, ונתמנה לסגן המפקד במקום. בו' בסיון תרצ"ח (5.6.1938), בקרב לילי עז וממושך עם כנופיית פורעים ערבים שהתנפלו על הישוב, נפל צבי ורובהו בידו. הוא הובא למנוחת עולמים בבית הקברות שבמושב בית שערים. על מצבתו חרות: "הארץ הזאת שאת אדמתה הרוית בזעת אפך ודמך לנו היא ולנו תהיה כולה".