לוין, נוח (נויקה)

בן צ'רנה ויוסף (יוסיפון), נולד בשנת 1899 בעיר קמניץ-פודולסק שבאוקראינה. למד תורה והצטרף לבית-המסחר של אביו. בראשית 1921 יצא בנתיב החלוצים, עבר בגניבה דרך הנהר דניסטר את הגבול לרומניה והצטרף בקונסטנצה לקבוצת "מסילה חדשה" של חלוצים המחכים לעלייה, ושם היה הרוח החיה במקהלה בניצוחו של פרידמן-לבוב. בהגיעו לארץ, בחודש אפריל 1921, הלך מיד לעבודה חלוצית בסלילת כביש עפולה-נצרת ונשא באהבה את הפגעים והתלאות שבחיי העמל בארץ. משנגמרה סלילת הכביש עבד בבניין הטחנות הגדולות בחיפה ונשאר לעבוד בהן כפועל ודחה את כל העצות וההצעות לבקש לו עבודה נוחה יותר. היה שמח בחלקו, נוח לבריות ומוכן לבוא תמיד לעזרת הזולת. שומר מסורת ומפאר בה את שבתותיו במעונו הצנוע הן בצריף שב"ארד-אל-יהוד" (שכונת היהודים) והן (מ1936- ואילך) בביתו שבקרית מוצקין, ואחרי עבודת-היום הקשה היה עובד בגינתו. וכך חי חיי אושר וכבוד. נוח נשא אישה וגידל בן ושתי בנות. מאז בואו לארץ השתתף בהגנת היישוב בכל שעת צורך. במאורעות תרפ"ט היה בין האחרונים ליציאה מצריפו שבאזור הערבי, שהיה מוקף פורעים מכל עבר. משנת 1930 ואילך היה חבר רשמי בארגון ה"הגנה" ומילא את חובתו בשקידה ובמסירות באימונים ובשמירה, תחילה בחיפה ואחר-כך בקרית מוצקין. בימי מלחמת-העולם השנייה שירת בהג"א בדרגת סמל אזורי והצטיין באומץ-לב ובנכונות לעזרה בשעות סכנה. משנת 1938 שימש כשוטר מושבע מיוחד ובשעת חיפושי הנשק ביגור, בראשית 1947, הצטרף, על אף גילו, אל ההולכים לקיבוץ ברגל כדי להתנגד לבריטים התנגדות פסיבית. משפרצה מלחמת-העצמאות הוצע לו לעבור ל"משמר העם", אך הוא סירב בטענו כי "עוד כוחי איתי להחזיק רובה ביד", והופקד לשמירה במקום עבודתו (נוסף לשמירה בכל לילה שני בקרית מוצקין). בהיותו האחראי לשמירה שם ביום ו' בניסן תש"ח (15.4.1948), נודע לו על פצצת-תופת שהוכנסה בקרון-רכבת לחצר הטחנות והכל נכנסו למקלט. כשארכה השעה, יצא לראות את הנעשה בחוץ ובאותו רגע אירעה ההתפוצצות. נוח נהרג ונקבר תחת קיר שהתמוטט. אחרי יומיים נמצא תחת המפולת ורובהו בידו. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות בקרית מוצקין.