לוין, מיכאל

בן מניה ואהרן, נולד ביום ב' בחשוון תרפ"ג (24.10.1922) בעיר פינסק, פולין. בבית הוריו ספג חינוך ציוני חם. את לימודיו היסודיים והתיכוניים למד בבית-הספר "תרבות" בעיר הולדתו, שהיתה ידועה כעיר ציונית מאוד. בנעוריו גילה חיבה מיוחדת לחי ולצומח והגינה שטיפח בחצר בית הוריו היתה לשם דבר בשכונת מגוריו. בגימנסיה היה פעיל בחוגים שונים ואהוד מאוד על חבריו ומוריו אשר העריכו את תכונותיו הטובות ובחרו בו כמעט באורח קבע להיות חבר בוועד התלמידים. מיכאל הצטרף לתנועת "השומר הצעיר" והיה פעיל כחניך וכמדריך. הוריו של מיכאל החליטו אמנם על עלייה לארץ-ישראל אולם למיכאל אצה הדרך והוא לא חיכה להם; בהיותו בן 16 עלה מיכאל לארץ-ישראל במסגרת "עליית-הנוער" ובמסגרת זו הצטרף למוסד החינוכי שבקיבוץ משמר העמק. מיכאל הירבה לכתוב להוריו בגולה ובמכתביו סיפר כיצד הוא מתאקלם במולדתו החדשה וכמה הוא אוהב את הארץ על נופיה ואנשיה. בעקבות הבן החלה המשפחה בהכנות רציניות לקראת עלייה אולם ההכנות נקטעו באחת עם הפלישה הגרמנית לרוסיה. אמו של מיכאל ואחיו הוגלו לסיביר ואביו הומת על-ידי הגרמנים בעירו באחת "האקציות" הראשונות. מיכאל הצטרף עם חבריו לקיבוץ בית זרע שבעמק הירדן. הוא נמנה עם חברי ה"הגנה" ונתמנה למדריך. הירבה לטייל ברחבי הארץ עם חניכיו והדריך אותם בנושאים שונים. בקיבוץ התחבב מאוד על החברים ונתמנה אחראי על "משק החי". כעבור זמן עזב מיכאל את הקיבוץ. נשא לאישה את חברתו אירנה, שהיתה פליטת שואה, והזוג העתיק את מקום מגוריו לרמת גן. גם כאן המשיך להיות פעיל בפעולות ה"הגנה;" בסיימו יום עבודה מפרך כגנן גני נוי היה יוצא לפעילות באזורים המסוכנים של תל-אביב: סלמה ושייח'-מוניס. ביום ט' באייר תש"ח (18.5.1948), בעודו עושה דרכו ללשכת הגיוס בתל-אביב, נהרג בתחנה המרכזית של תל-אביב בהפצצת מטוסים מצריים. מיכאל הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנחלת יצחק. הניח אישה, אם ואחים. כחודשיים לאחר נופלו נולדה בתו – מיכל.