לוין, ישראל (כושי)

בן מרים ולואיס, נולד ביום י"ט באדר ב' תרפ"ט (31.3.1929) בעיר ברסלאו, גרמניה. אמו מתה בלידתו ואביו נשא אישה שנייה. ישראל עלה עם הוריו ארצה ב-1938 וסיים את בית-הספר היסודי בקרית חיים. אחר-כך נתקבל לבית-החרושת "אתא", למד את מלאכת האריגה ועבד שם 4 שנים וחצי. בהיותו בן 15 התקבל לגדנ"ע. היה חניך תנועת "הנוער העובד". כחבר "הפועל" עסק הרבה בספורט (כדורגל, כדוריד, ובייחוד שחייה). בדצמבר 1947 התגייס לחטיבת "כרמלי" והוא אז אחרי מחלה שעוד לא החלים ממנה כליל, אך לא הסכים בשום פנים לדחייה זמנית של הגיוס. "מקומי – במקום הימצא חברי", אמר. ישראל השתתף בליווי שיירות מבית-החרושת "נעמן" דרך עכו לשבי ציון ובפעולות אחרות בגליל המערבי והאמין אמונה שלמה בשחרורו הקרוב של הגליל. ביום ט"ז באדר ב' תש"ח (27.3.1948) בשעות הצהריים יצאה מנהריה שיירה ובה 7 כלי רכב ו90- אנשים כדי להעביר אספקה, חומרי ביצורים ותגבורת ליחיעם. ליד כברי נתקלה השיירה במארב שהציבו הערבים. המשוריין הראשון הצליח לפרוץ ולהגיע ליחיעם, אך שאר כלי הרכב נלכדו במארב. אנשי השיירה לחמו עד שעות הערב ובחסות החשכה הצליח חלק מהם להיחלץ, אך כמחציתם נפלו בקרב, וישראל ביניהם. הובא למנוחת-עולמים בבית- הקברות הצבאי בנהריה.