לוין, יעקב

בן דבורה ויצחק-דודי, נולד ביום י"ב בניסן תרפ"ד (14.4.1924) בעיירה טליכן, ליד פינסק, פולין. עלה לארץ עם משפחתו בשנת 1935. כשנתיים למד בבית-ספר יסודי בבני ברק והמשיך את לימודיו בבית-הספר "תיכון חדש" בתל-אביב. במלחמת-העולם השנייה התגייס לצבא הבריטי בשנת 1942, מיד עם תום חוק לימודיו. כשהוקם החי"ל (החטיבה היהודית הלוחמת – הבריגדה היהודית), הצטרף אליו ולחם באיטליה. עבר את צרפת, הולנד ובלגיה. עם שחרורו בשנת 1945 חזר ארצה וביקש להמשיך את לימודיו באוניברסיטה העברית בירושלים, אך מחוסר אמצעים עבר ללמוד בסמינר-למורים בבית הכרם. בהיותו כבר מורה מוסמך עבר להורות בבית-הספר בבית השיטה כדי להיות קרוב לכפר ולחקלאות. ומלבד עבודת ההוראה נהג גם לעבוד ברפת ובשדה. הוא התערה במשק כאחד החברים והיה אהוב על תלמידיו-חניכיו. מילא תפקיד קשה בבית-הספר – חינוך ילדי-עיר עזובים. בפרוץ מלחמת-העצמאות שאף להתגייס על אף הכורח בפעולתו החינוכית החשובה ועל אף היותו פעיל ב"הגנה" בצאתו לסיורי-לילה וכו'. עם תום שנת הלימודים התגייס לצה"ל. שירת בחטיבת "גבעתי" והשתתף בקרבות בדרום. בעת מבצע "יואב" לפריצת הדרך לנגב היה בגדוד שתקף את מערך "הצומת" המצרי, ובקרב זה נפל, ביום י"ד בתשרי תש"ט (17.10.1948). הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בכפר ורבורג.