לוין, דניאל (דנקה)

בן מרים וחיים. נולד בשנת 1902 בעיר וילנה שבליטא. בית הוריו היה בית ציוני ויהודי-שרשי. דניאל סיים בית-ספר יהודי בעירו והמשיך לימודיו בטכניון היהודי הראשון בווילנה. היה מראשוני התלמידים שנאבקו למען הציונות בין כותלי הטכניון והקימו חוג תלמידים בשם "הטכניון הציוני". גם היה בין מייסדי קבוצת האקדמאים "החבר" בווילנה וחתר להפכה לארגון עממי החודר לשכבות נרחבות ברחוב היהודי. חברי הקבוצה היו נפגשים בבית הוריו – אמידים, משכילים ומכניסי-אורחים – ודניאל נתחבב על כולם בזכות פשטות ההליכות וגילוי הלב שאיפיינוהו ונכונות-תמיד שלו לעזור לזולת. בשנת 1924, שנת התעוררות בקהילה היהודית בווילנה והיותה למרכז של פעילות ציונית תוססת, הצטרף למפלגת "התאחדות" וכעבור זמן קצר ריכז את פעולותיה בעיר ובסביבתה. בשנת 1925 עלה לארץ-ישראל ושם עבד בייבוש הביצות שבסביבות חדרה. הוא חלה בקדחת ולפיכך נאלץ לעבור לתל-אביב. כאשר הגיעה ארצה קבוצת חלוצים בשם "הכובש" הצטרף אליה דניאל ועד מהרה היה לנציגה במגעים עם מוסדות הישוב. בשנת 1928 נאלץ לצאת את הארץ מחמת מחלת הקדחת שלא הרפתה ממנו, ורק כעבור שנים חזר והצטרף לגרעין שהקים את הקיבוץ רמת הכובש. כעבור זמן עלו ארצה גם הוריו והם נקלטו בקיבוצו כחברים לכל דבר. עם פרוץ מאורעות הדמים של תרצ"ו היה דניאל לשומר בפרדס "שמרוט" וגם מילא תפקידי מגן נוספים בגוש, בעיקר בליווי המכונית שהסיעה חברים לעבודה. בכ"ג בתמוז תרצ"ח (22.7.1938) נפל ליד פרדס "שמרוט" בקרב פנים אל פנים עם כנופיה שארבה למכונית הפועלים. הוא הובא למנוחת עולמים ברמת הכובש. הניח הורים, אשה ובת. חבריו ברמת הכובש פירסמו חוברת לזכרו ולזכר שני חברים נוספים, ובה דברי חברים על אישיותו.