לויכטר, ראובן

בן שרה ואפרים גוטל, נולד ביום ו' באב תרס"ה (7.8.1905) בעיירה בוכניה, גליציה, פולין ועלה ארצה כחלוץ בשנת 1926. ראובן הצטרף לקיבוץ הרצליה שעשה אז בחיפה ובאותה תקופה אף הצטרף לשורות ה"הגנה". בשנת 1929 עלה להתיישבות עם חבריו בקיבוץ מרחביה. נאמנותו לדרך החיים הקיבוצית לא ידעה גבול: היו לו תביעות בלתי מתפשרות מחבריו ובעיקר מעצמו ובכך קנה לו מידה גדולה של הערכה בקרב חבריו לדרך. מעולם לא נשא אישה ואת אהבתו הגדולה מסר לעבודת האדמה. כאשר נקרא היישוב היהודי במלחמת העולם השנייה להתגייס לבריגדה היהודית – היה ראובן בין הנענים לצו. במסיבת הגיוס לבריגדה נאמר עליו: "ישנם אנשים שהקדוש ברוך הוא תופר אותם, ישנם שהוא לש אותם וישנם שהוא חוצב אותם. ראובן שייך לאלה שנחצבו". בתקופת שירותו בחי"ל (החטיבה היהודית הלוחמת) עשה רבות למען אחיו פליטי השואה כמו למען חבריו ליחידה. לאחר השחרור מהצבא הבריטי חזר לקיבוצו. בעת מלחמת-העצמאות, ביום ז' באייר תש"ח (16.5.1948), בעודו עוסק בחפירת תעלות הגנה בקיבוצו, קיבל הודעה על מוקשים שהונחו בצד כביש עפולה-ג'נין לשם מניעת פריצת כוחות ערביים לעפולה. ראובן מיהר לשדה כדי להזהיר את חבריו הקוצרים מפני המוקשים ואז עלה על מוקש ונהרג. ראובן הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות במרחביה אשר למרגלות גבעת המורה.