לויטין, ערן

בן חנה ורם, נולד בל"ג בעומר, ביום י"ח באייר תשכ"א (3.5.1961) בפתח-תקוה. ערן החל ללמוד בבית-הספר היסודי "רביבים" וסיים את חוק לימודיו במגמה הביולוגית בבית-הספר התיכון המקיף על-שם מיטרני – שניהם בחולון. הוא סיים בהצטיינות קורס מ"כים בניצנה שנערך מטעם הגדנ"ע, וכן קורס צוללנים שבסיומו הוענקה לו תעודת צוללן. ערן היה תלמיד מצטיין, ועבודת הגמר שלו בנושא הביצה זכתה לשבחים. הוא היה חבר בחוג לאסטרופיסיקה של "נוער שוחר מדע שליד אוניברסיטת תל-אביב". ערן "חטא" בכתיבת שירים, שנשאו חותם אישי. כמו כן, הוא התעניין במוסיקה, ניגן על פסנתר ופרט על גיטרה שירש מסבו. ערן אהב לקרוא, בעיקר ספרי מדע והיסטוריה, וקנה לו ידיעה רחבה בנושאים אלה. הייתה לערן גישה לחיות בית, ובביתו טיפח וגידל שני חתולים וכלב שהיו חיות שעשועיו. ערן היה בעל חוש לצדק מוחלט. רגיש וער למצוקות החלש והנרדף. בתקופת לימודיו השתייך ערן לתנועת הנוער "השומר הצעיר", תחילה כחניך ואחר-כך כמדריך. עם חבריו וחניכיו סייר בכל רחבי ארץ-ישראל, אהב טיולים ומסעות וטיפוס על מצוקים. לקראת גיוסו לצה"ל, הוא הצטרף לגרעין "חצב", שהיה אמור לתגבר את קיבוץ כרם-שלום שבפיתחת רפיח. ערן ראה את הקיבוץ כביתו, ובכל עת מצוא ביקר בו. ערן גויס לצה"ל במחצית ספטמבר 1979, וכבן להורים שהיו בזמנם בנח"ל וכחבר גרעין – הייתה דרכו ברורה: נח"ל. הוא סיים את הטירונות כחניך מצטיין, גם את קורס המ"כים סיים כחניך מצטיין והוענקה לו דרגת סמל. במסגרת אחוזי פיקוד נשלח ערן לקורס קצינים – וגם אותו סיים כחניך מצטיין ודרגותיו נחשפו על-ידי הרמטכ"ל דאז, רב-אלוף רפאל איתן. בהמשך מסלולו הצבאי הוא עבר קורס צניחה וקורס מ"פים. מפקדיו העריכוהו במילים נלהבות כ"קצין טוב מאוד", "קצין מוכשר ומתפקד ביעילות רבה" "מבצע את תפקידו בצורה טובה מאוד". ערן השתתף במלחמת שלום הגליל והוביל את פלוגתו עד לבירות. ביום כ' בתשרי תשמ"ד (29.9.1983), נפל סגן ערן בעת מילוי תפקידו והובא למנוחת עולמים בבית-הקברות הצבאי בחולון. לאחר מותו, הוא הועלה לדרגת סרן. הוא השאיר אחריו הורים ואח גם הוא קצין, ההולך בדרכו במסלול הנח"לאי. חבריו לנשק הנציחו את שמו באנדרטה שהוצבה ברחבה הסמוכה לבנינים, שבהם שהתה בזמנו פלוגתו בבית-הספר למ"כים. לזכרו כתבה מנהלת בית-הספר התיכון שבו למד, כמה שורות לדמותו, שהוקראו ביום הזיכרון: "ערן לויטין ייצג את דמות הישראלי השורשי, עמד כחלוץ בראש המחנה. היה מחונן בכושר מנהיגות והדרכה, נאבק על עקרונות הצדק והמוסר. ידע להבחין בין הטוב ובין הרע, ויצגו בחופש הבחירה של האדם. היה נאה דורש ונאה מקיים. האחריות והדוגמה האישית עמדו כנר לרגליו"