לויטה, נמרוד
בן לייב וחנה. נולד ביום כ"ב בכסלו תרפ"ו (9.12.1925) בעין-חרוד. ארבע שנות-חייו הראשונות עברו עליו בעין-חרוד, אבל מייד לאחר מאורעות-תרפ"ט לקוחוהו הוריו אתם בצאתם לפולין בשליחות "החלוץ". שנתיים עשה בחוץ-לארץ וזכר הפגישה עם יהודי-הגולה השאיר את רישומו עליו. במשך י"ב שנות-לימודיו בבית-הספר המשותף עין-חרוד-תל-יוסף הצטיין במקצועות המדוייקים, גילה עירנות לעניינים סוציולוגיים ותנועתיים ורחש אהבה למקצועות החקלאיים. מילדותו נמשך לעבודה במשק, מילא תפקידים חשובים בחברת-הילדים, עבר קורס מ"כ בגדנ"ע וכן עסק באימון נוער ובהדרכתו. בגלל פעילותו כמדריך לנוער וחיוניות עבודתו במשק עוכבה התגייסותו לבריגדה היהודית בשנת 1945 וגם התגייסותו לפלמ"ח עוכבה מטעמים אלה עד שסוף-סוף אושרה על-ידי הקיבוץ בשנת 1946. נשלח למחלקה ששכנה ברמת-רחל ואפקים חדשים נתגלו לו על-ידי מגע עם חיי-הפלמ"ח וחיי-הקיבוץ שליד העיר. ב"השבת השחורה" (29.6.1946) נאבק עם החיילים הבריטים שפרצו לרמת-רחל. הוא אמנם נפצע אז בידו אבל הצליח להשתחרר מידי החיילים ולחמוק מהם. עשה בירושלים בתפקיד מיוחד של הפלמ"ח ובספטמבר הועבר לפלוגה שחנתה בגבעת-ברנר. כעבור תקופה קצרה עבר קורס מ"כ ונעשה מפקד-פלוגתו – פלוגה ב' בגדוד השני של הפלמ"ח, שירדה ראשונה לנגב. בפברואר 1948 נתמנה סגן-מפקד הגדוד השמיני ושימש מפקד מרחב הנגב הדרומי; פקד על כיבוש ביר-עסלוג', השתתף במבצעים עיקריים במערכות-הנגב ואף היה בין המפקדים והמארגנים של משלחת-הסיור שקדמה למבצע "עובדה" ולכיבוש אילת, אשר בו השתתף. שירת כקצין-המודיעין של חטיבת-הנגב-פלמ"ח עד לפירוקה ואחר-כך – כקצין-המודיעין של מחוז-השפלה. בכל פעולותיו – וגם בשעות המרות והחמורות ביותר – נהג מתוך עוז-רוח ואומץ-לב. בעת קביעת הדרגות בצה"ל נקבעה לו דרגת סרן. אולם במשך כל ימי-שירותו בצבא נשא עיניו ונפשו למשק ולחקלאות, וכשנתבקש על-ידי מזכירות-הקיבוץ לצאת בשליחות לארצות-הברית לכשישתחרר מן הצבא, דחה את ההצעה באמרו, כי רצונו בעבודה במשק – לפחות למשך שנה. אחרי חופשת-שבוע של עבודה במשק וטיולים בסביבה חזר לשירות וביום הרביעי לאחר שובו, ביום כ"ג בכסלו תש"י (14.12.1949) – ממחרת מלאת לו כ"ד – יצא לסיור, מטעם המטכ"ל והמוסדות המיישבים, לשם קביעת נקודות לישובים חדשים באיזור-הספר. הג'יפ שלו עלה על מוקש בדרך בית-גוברין וכן מצא נמרוד את מותו בשעת מילוי תפקידו. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות בעין-חרוד. הניח אשה, בתו של חיים אנצו סירני. ב"שלושים" לנפלו הופיעה חוברת בשם "יומן עין-חרוד" המוקדשת כולה לזכרו. ספר הכולל אגרות ורשומות בשם "בעלות ימיו" הופיע בשנת תשי"ט. רחוב בבאר-שבע נושא את השם "שלושה בני עין-חרוד" ובו קבוע לוח-זכרון למשה יצהר, הלל לביא ונמרוד לויטה (שני הראשונים נפלו בימי מלחמת-הקוממיות)
