לויטה, לודביג

בן זלמה ומקס. נולד בי' בטבת תרפ"ד (18.12.1923) בגונצנהאוסן שבגרמניה. אביו היה מנהל בית הספר היהודי והתיכון בעיר מולדתו ומצעירותו שאף כנער יהודי גאה בעמו לעלות לארץ ישראל ולתת חלקו בהגשמת הרעיון הציוני. כשגברה השפעת הנאצים בגרמניה והתחילו ההתנכלויות ליהודים נמנה לודביג עם היוצאים לעזרת הנתקפים. בשנת 1938 עלה לארץ ישראל. תחילה התגורר אצל אחיו בחדרה ואחר כך עבר לחיפה ללמוד שם בטכניון העברי. לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה הפסיק את לימודיו ובשנת 1941 התגייס לצבא הבריטי. במכתב לאחיו בחדרה הסביר את התנדבותו: "אסור לבחור יהודי לשבת בחיבוק ידיים שעה שנטושה מלחמה בצורר הנאצי ויהודים הם שצריכים להרים את נס המלחמה בהיטלר". לודביג הוצב לפלוגת התובלה העברית 462 ובשורותיה השתתף בקרבות המדבר המערבי. בכ"ז בניסן תש"ג (1.5.1943) עשה עם יחידתו באנייה "ארינפורה" שעשתה דרכה מאלכסנדריה של מצרים למלטה בשיירה של אניות בעלות הברית. האנייה הופצצה על ידי מטוסים גרמניים וטובעה תוך זמן קצר. עמה ירדו למצולות מאה וארבעים מחיילי הפלוגה, ולודביג ביניהם. בבית-הקברות הצבאי שעל הר הרצל בירושלים הוקמה לזכר הנעדרים אנדרטה דמויית אנייה ולידה בריכת מים שבקרקעיתה חקוקים שמות הנופלים. בן אחיו נקרא על שמו.  החלל הינו מקל"ן- חלל שמקום קבורתו לא נודע.