לוטרובסקי, יוסף (“יוסקה”, “יוסלה”)

בן אהרן וחנה. נולד ביום ט"ו באדר תר"ץ (15.3.1930) בעיר לייפציג אשר בגרמניה. בן תשע היה יוסף בפרוץ מלחמת העולם השנייה ובגיל רך זה נעקרו בני המשפחה כפליטים ויצאו לבלגיה. שם, בעיר בריסל, סיים את לימודיו בבית ספר יסודי וגם בבית ספר מקצועי למכניקה. אך בשנת 1946, אחרי סיומה של המלחמה, עזב את בית הוריו, יחד עם אחיו, ועלה לארץ בעלייה "הבלתי ליגלית". הוא נכלא במחנה עתלית אך בעזרת דודו, חבר גבעת השלושה, שוחרר משם. אחיו הצטרף למשק משמר הנגב ויוסף הסתפח לחברת הילדים במשק שפיים. במשק זה השתייך ל"הפועל" (כדורגל), ומלבד ספורט ודיג אהב לקרוא ספרים על מלחמת העולם השנייה. בחברת הנוער העולה ציינה אותו רצינות מיוחדת לגבי תפקידים שביצע בארגון ה"הגנה", בשורות הפלמ"ח ולאחרונה – במערכות צה"ל. במאי 1948 גויס לצבא – והשתתף בשלוש המלחמות שעברו על המדינה, הלא הן מלחמת הקוממיות, מערכת סיני ולבסוף מלחמת ששת הימים. אחרי מלחמת הקוממיות הביא את חברתו לחיים לשפיים והם בנו שם את קן משפחתם. היה בעל נאמן ואב מסור לבניו שנולדו אחרי קום המדינה ושיווה לביתו אווירה נעימה. בשעה שיוסף מילא את תפקידו נפצע קשה בעת התחפרות בקרקע ולאחר מכן נאבק עם המוות במשך שבועיים עד יום ז' בסיון תשכ"ז (15.6.1967) כאשר מת מפצעיו כתוצאה ממילוי תפקידו. הניח אשה ושלושה בנים. הובא למנוחת עולמים בבית הקברות בשפיים. בחוברת הזכרון "אשר נפלו במלחמה" של הקיבוץ המאוחד הועלה זכרו. באלבום "עוצבת השרון במלחמת ששת הימים" שהוציאה מפקדת חטיבתו הונצח זכרו על ידי הדפסת תצלומו. עלון לזכרו בשם "יוסף נפל במלחמה" הופיע בהוצאת שפיים.