לוטבק, עמי (זאב)

בן יעקב וסבינה. נולד ביום כ"ב באדר תש"ז (14.3.1947) בתל אביב. נצר למשפחת רבנים, אחרי שסיים את לימודיו בבית הספר היסודי "תל נורדוי" למד בבית הספר התיכון העירוני א' בתל אביב במגמה הריאלית. היה בעל מזג טוב, יציב וללא התלבטויות האופייניות לעתים לבני הנעורים בני גילו. מלא חדוות חיים ואהבה לכל הסובב אותו, עדינות בגישה לזולת ונכונות לעזור לכל. לקראת סיומו הבשילו כשרונותיו בתחום המדעים המדויקים וקומתו הרוחנית גדלה בקצב מזורז. היה מעמיק חקור ומרחיב את יריעת מחקרו. לא ייפלא איפוא שעמי המשיך את לימודיו באוניברסיטה העברית בירושלים במסגרת העתודה האקדמית. כאשר סיים את לימודיו בבית הספר התיכון, כשמקצועו הראשי היה פיסיקה ומקצועות המשנה – מתמטיקה וסטטיסטיקה, עד שהגיע לתואר B.Sc. מן הראוי לציין כי עם סיום בית הספר התיכון זכה בפרס לפיסיקה ובסוף שנה ראשונה של לימוד האוניברסיטה קיבל פרס למתמטיקה ופיסיקה. התעניין בכל והיה מעורה ופעיל בחיים הציבוריים. היה נציג הסתדרות הסטודנטים וחבר מועצה. גויס לצה"ל באוקטובר 1964 ואחרי תקופת הטירונות עבר קורס מ"כ. כעתודאי היתה לו הזכות לדחות את שירותו אך ערב מלחמת ששת הימים נקרא לדגל וביום השני לקרבותיה, הוא כ"ז באייר תשכ"ז (6.6.1967) נלחם בגבורה ונפל באבו-טור. הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי שעל הר הרצל בירושלים. הפרופסור עזריאל לוי מן האוניברסיטה העברית בירושלים הקדיש פרק מעבודת המחקר שלו הנקראת "מבוא לאנליזה מודרנית, לששה תלמידי המכון למתמטיקה, אשר נפלו על הגנת המולדת – וביניהם עמי. גם פרופסור קאופמן מן האוניברסיטה העברית בירושלים הקדיש את מחקרו לשנים מתלמידיו – לעמי וליעקב קפוטה. על שמו של עמי הוצב במעבדה לפיסיקה, אשר בה עבד, לוח זכרון. בחוברת "גדוד אפור אחד" הונצח שמו. תולדותיו הובאו ב"נזכור", שבהוצאת האוניברסיטה העברית בירושלים והסתדרות הסטודנטים שבה ובעריכת יהודה האזרחי. גם ב"גוילי אש", כרך ד', ילקוט עזבונם של הבנים שנפלו במערכות ישראל, הובא מעזבונו.