לוגסי, לילך

בת תמר ודוד. נולדה ביום י"ג בשבט תשמ"ח (1.2.1988) בבית החולים "שיבא" שבתל השומר. אחות לשלי, ליאת ואור. ראשית ילדותה של לילך הייתה ברמת גן, שם גם החלה את לימודיה בכיתה א'. היא הייתה ילדה חברותית וחייכנית, טובת לב ואוהבת את הזולת. כשהייתה לילך בת שבע עברה המשפחה לגני תקווה. לילך התערתה במקום המגורים החדש במהירות ובקלות והייתה לחלק בלתי נפרד מהקהילה. את כיתות ב'-ו' עשתה בבית הספר היסודי "גנים" שבגני תקווה, ובסיום כיתה ו' עברה לחטיבת הביניים "הראשונים" שביישוב. היא הייתה דמות דומיננטית ומקובלת, מלאת שמחת חיים ותוססת, ואת כל זמנה הקדישה לפעילויות חברתיות. את לימודיה סיימה לילך בבית הספר התיכון המקיף ביהוד. צורך עז היה בה לתרום ולהביא תועלת, ועל כן החלה להתנדב ב"משמר האזרחי" שבגני תקווה. מסירותה הייתה מוחלטת, והיא זכתה להערכה רבה. במשך שנה אחת אף ניהלה את משרד ה"משמר האזרחי", וקיבלה את "אות המתנדב". חריצות, מסירות ועזרה לזולת היו מהערכים הטבועים בנפשה של לילך ואותם ביקשה להנחיל גם לדור הצעיר. במסגרת פעילותה בתנועת "הצופים", בשבט "ארד", הדריכה לילך חניכים בשכבה הצעירה וחניכים עם בעיות חריגות ועם צרכים מיוחדים. היא הייתה מדריכה קשובה, סבלנית ואהובה. לילך הייתה אינטליגנטית, חריפה, דעתנית ובעלת הומור. דיבורה היה פתוח וישיר; כשדיברה, נסק קולה מעלה, החיוך התרחב והצחוק התגלגל. תנועות הידיים התאטרליות שלה משכו תשומת לב ועוררו עניין בסביבתה. בגיל שבע-עשרה, בד בבד עם לימודיה ועם ההתנדבות ב"משמר האזרחי", החלה לילך לעבוד בסניף ה"סופר-פארם" שבגני תקווה. היא הייתה חרוצה בעבודתה ואהובה על כולם. לפני גיוסה עברה לילך קורס נהיגה על משאית. ב- 6/5/2007 התגייסה לחיל המודיעין, ולאחר הטירונות הוצבה ביחידת מודיעין באחד הבסיסים שבדרום הארץ, בתפקיד נהגת. לילך נהנתה מאוד משירותה הצבאי. היא שירתה את המולדת בתחושה של סיפוק, אהבה את יחידתה והתגאתה בה. בצבא רכשה חברים וידידים רבים ואת כולם הקסימה בתכונותיה. מפקדיה מספרים כי הייתה חיילת איכותית ומוערכת שהפגינה ביטחון עצמי רב. לדבריהם, נהגה לסייע גם בתחומים שאינם קשורים למקצועה הצבאי ושימשה אוזן קשבת לחבריה בבסיס. לילך הספיקה לשרת בצה"ל כשנה, עד שנגדעו חייה. ביום כ"ג בניסן תשס"ח (28.4.2008) נפלה לילך בעת מילוי תפקידה והיא בת עשרים. היא הובאה למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי בקריית שאול. הותירה הורים, שתי אחיות ואח. על מצבתה של לילך נחקקו המילים "פרח היית בחייך וכך תישארי בלכתך / למי נתגעגע לי – ולך לילך". לזכרה של לילך כתב יהונתן קאפח את השיר "שלום לך", המבטא את כאבם של אחיה: "שלום לך אהובה, / שלום לאחווה. / מתי ניפגש? / האם זה יתממש? // מוחה לך דמעה, / דמעה רטובה. / מלאה בכאב ואהבה. // שלום לך לילך, / שלום לך מלאך. / תנוחי עד תום, / זהו שיר לך, שלום! / שתמיד תשמרי עליי ועל אור, / שתמיד תדאגי שליבי ימשיך לפעום. // אותו חיוך מטורף, / שנבלע ונעלם. / לא ישוב לצחקק באותו העולם. // מאותה תאונה, / שאחותי נקטפה / רק נשאר מכתב סגור, / באותה עטיפה." (דף זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי 'יזכור', שנערך ע'י משרד הביטחון)