לובר, יעקב

בן צפורה וזאב, נולד בחודש אדר א' תרפ"ט (1929) בעיר יאזורני, פלך ווהלין, פולין. בהיותו בן חמש עלו הוריו לארץ והתיישבו בקרית יוסף שליד שכונת בורוכוב. שנים קשות עברו על המשפחה. יעקב למד בבית-ספר יסודי ובהיותו בן 15 הפסיק את לימודיו ויצא להכשרה בתל חי שבגליל. חסון, גבוה, חזק, נמשך בכל לבו לכל עבודה קשה. הכל חשבוהו למבוגר יותר. מתל חי עבר להכשרה בתל יוסף. בערבים, אחרי עמל יום קשה, אם אחרי עבודה ואם אחרי אימוני ה"הגנה", היה משלים את ידיעותיו על- ידי קריאה ועיון. לאחר שלוש שנות חיי קיבוץ חזר אל בית הוריו. השתלם ועבד במסגרות, אך התמסר בלב ונפש לענייני ה"הגנה" והתמחה בה כסייר מעולה. עם פרוץ מלחמת-העצמאות צורף מיד לשירות ביחידת סיירים בחטיבת "אלכסנדרוני". בסיורים אלה נתקל פעמים מרובות באויב בכפרי הסביבה והשתתף בביעור קני המרצחים אשר איימו על תל-אביב וסביבותיה. ביום ד' באייר תש"ח (13.5.1948) לאחר כיבוש כפר סבא הערבית, יצא עם חבריו לסיור במכונית משוריינת לעבר עמדות האויב בקלקיליה. פגז פגע במכוניתם שהתלקחה ויעקב עם חבריו אשר במכונית נספו כולם. הובא למנוחת- עולמים בבית-הקברות הצבאי בנחלת יצחק.