לוביאנוב, הרי (אריה)

נולד ביום כ"ח באייר תרע"ח (10.5.1918) בהומל שברוסיה, למשפחה אמידה ומכובדת. בימי המהפכה הרוסית עקרה המשפחה לגרמניה ושם קיבל הרי את ראשית חינוכו. אחרי כן עברו הוריו להתגורר בספרד ואילו הוא עצמו, בגיל שש-עשרה שנה,עלה לארץ-ישראל במסגרת עליית הנוער. הוא הגיע לתל-חי ובה עשה שנתיים בהכשרה חקלאית. היה מופנם ועם זאת חברותי מאוד. עד מהרה התחבב על חבריו וזכה להערכתם. הוא נודע בחריצותו, מילא את תפקידו במסירות ובאהבה וברגעי קושי ומשבר ידע לעודד את חבריו ולשמחם. למרות גילו הצעיר היתה השקפת עולמו ברורה ומגובשת ואת תפיסתו על החיים בארץ ביטא לפני חבריו: "מה היה מצבנו בגרמניה לו המשכנו לחיות שם?" – שאל והשיב מיד – "לאט לאט היינו מוצאים את מקומנו הכלכלי . . . היינו חדלים מלהיות חסרי דאגות ומאבדים את ייחודנו . . . אולם פה באפשרותנו ליצור צורת חיים חדשה, לא מסורת ישנה עם תיקונים פרוגרסיביים אלא צורת חיים חדשה, מקורית. לשם מטרה זו כדאי לסבול". אחרי שנתיים בתל-חי עבר עם חברי קבוצתו לעמק החולה, והקימו בו את קיבוץ חולתא. הרי שימש כנהג משאית ונטל חלק פעיל בשמירה על הישוב. באותה עת היו הקיבוצים שולחים מתנדבים מבין החברים לעבודה במפעלים שונים, כמו מפעל האשלג בדרום. לאחר שחברו הטוב נהרג בשליחות כזו התנדב הרי להיות בין העובדים שנועדו לסייע לאנשי המפעל בסדום. גם כאן התחבב עד מהרה על כל חבריו לעבודה, כפי שמעידים דברים שנכתבו בעלון הקבוצה: "חביב היה העלם על כל תושבי סדום. התהלך בינינו בבת צחוק של תינוק. איזה שפע של טוב-לב קרן ממבטו הגלוי. בשקט ובמסירות מילא את תפקידו המסוכן בתור נהג המשמר הנודד; מוביל את המשמרות, נוסע למקומות המרוחקים ביותר של המפעל, לא נרתע אף פעם מהסכנה, כי עשוי היה העלם ללא חת. כולנו אהבנו אותו". בבוקר שלושה בינואר 1939 נוכחו העובדים לדעת שהמים מעין ארוס חדלו לזרום למפעל ויצאו מיד לבדוק את מקור התקלה. הרי נהג באחת המכוניות ומשהתקרבו לעין ארוס נתקלו במחסום ואש נפתחה עליהם מכל עבר. הרי נפצע קשה אך הספיק עוד להרוג את אחד התוקפים. שלושה ימים נאבק על חייו וביום ט"ו בטבת תרצ"ט (5.1.1939) נפטר מפצעיו והובא למנוחת עולמים בקבר אחים בתל-חי. רשימות לזכרו ראו אור בספר "עליית הנוער", בעלון מועצת פועלי סדום, בעתון "דבר" ובעלון "חולתא".