בן משה-סשה ואווה. נולד ביום ז' באלול תש"ה (16.8.1945) בראשון-לציון. עד גיל שלוש גדל בבית הוריו, אך בגלל מחלת אמו הועבר לחברת הילדים בקיבוץ גניגר. שם ספג את אוירת חיי הכפר ואת ערכי החברה של הקיבוץ – שעיקרם חיי שיתוף ותרומה למען החברה והכלל. מגיל שש התחנך בבית אביו, אשר שקד בכל מאודו על חינוכו הטוב ועל עיצוב אישיותו כדי להכינו ולציידו לעמוד במבחן מצוות וסערות החיים בחברה ובעם. את לימודיו התחיל בבית-הספר היסודי בירושלים, שם עבר עם אביו לשנה אחת ואחרי כן המשיך בבית-הספר היסודי ביד-אליהו. כשיצא אביו בסוף שנת 1955 לשליחות מקצועית מטעם האומות המאוחדות בארצות אמריקה הלטינית ולארצות הברית נתלווה אליו הנער ולמד בבתי-ספר יסודיים בארצות שעשה עם אביו. עיקר תרומת שנים אלו לחינוכו היה שליטתו בשפה האנגלית והפתח שנפתח לעיניו אל התרבות הבינלאומית. כאשר שבו ארצה כבר היה זה עירא אחר; עלם העולם הרחב באורח מחשבתו ובהליכותיו עם הבריות, שאינו מסוגר בדלת אמותיו הישראליות. הוא המשיך ללמוד בכפר הילדים והנוער "הדסים". כאן התפתחו חושיו וכישוריו האמנותיים. עם משלחת נוער לריקודי-עם ישראליים יצא להשתתף בפסטיבל בינלאומי לפולקלור באיטליה. הוא סיים את המגמה הריאלית בבית-הספר התיכון "גאולה" בתל-אביב והיה תלמיד מוכשר שהגיע להישגים ללא כל מאמצים. עיקר הישגיו בבית-הספר התיכון – באנגלית ובמתימטיקה. עירא התגייס לצה"ל בסוף אוקטובר 1964, אך כיוון שעמד בבחינות הכניסה לטכניון, בפקולטה להנדסת תעשייה וניהול, נדחה שירותו הצבאי והוא צורף לעתודה האקדמית. חבריו לספסל הלימודים מספרים על כושרו האנליטי, על הבחנת העיקר מן הטפל ועל זכרונו הפנומנלי. הוא פעל במסגרת אגודת הסטודנטים והיה חבר ועד ומזכיר האגודה לענייני פנים. בעתודה עבר קורסים רבים – בעיקר בחופשות – וביניהם קורס מ"כים וקורס קצינים. אחד המדריכים של עירא בקורס קצינים כותב: ". . .עירא היה חניך במחלקה בה הדרכתי בקורס קצינים – מחזור העתודה האקדמית בקיץ 1966. לפי מיטב זכרוני היה עירא הצוער הבולט והמוכשר ביותר הזכור לי ממחזור זה. נמוך קומה, אך בוגר ויוזם, יוזם ודוחף, חיובי וחיוני באופן בלתי רגיל ובמין קסם כזה וכשרון לא מובן מצליח בכל אשר בדרכו. והנעים והיפה ביותר – הייתה אותה ארשת צחוק וחיוך מושך וחברותי כל כך ובלי לגרוע שמץ מן הרצינות והבגרות ובאותו קסם של כישרון מושך אותו אליו – המנהיגות שבעירא . . .". בפרוץ מלחמת ששת הימים נקרא לדגל ולחם כקצין בחזית הדרום. המלחמה וזוועותיה חישלו את עירא, החישו את התבגרותו והעמיקו את התעסקותו בבעיות העם והחברה בישראל. במאמר שפירסם עירא בגליון "הפועל הצעיר" מה7.2.1967- בו הוא נדרש לבעיות ניצול הידע וההשכלה של הנוער הישראלי, לעלייה ולקליטה בארץ, כתב: ". . . מדינת ישראל לא נתברכה באוצרות טבע רבים. מחצבים כמעט שאין לה, הנפט מופק בכמות זעירה יחסית לצריכתה ואת האוצרות הטבעיים המעטים שיש לנו, אנו מנצלים רק חלקית. לכן פליאה היא בעיני, שדווקא את אוצרנו הגדול ביותר, הלא היא היכולת לרכוש ידע ולהפעילו, אין אנו מנצלים כראוי כאמצעי להתפתחות רבת ממדים בתחומי הכלכלה והחברה. מתקבל הרושם, שאין משתמשים בידע שלנו. ועל ידי כך מסייעים להבריחו לחו"ל ולהחליש עתיד המדינה. יבואו הסניגורים למיניהם ויאמרו: "הלא אנו מעודדים עלית בעלי ידע מחו"ל, הלא אנו קוראים וחוזרים וקוראים להם – בואו בהמוניכם, שערינו פתוחים, נקלוט אתכם ברצון. אך השערים אמנם פתוחים, אולם החצר סגורה ומסוגרת, בהגיע העולה ארצה מיד הוא נתקל ברושם, שהעם הישראלי סגר את לבו בפני צרות הזולת וחדל לדאוג לו. אנו קוראים ליהודי כל העולם לבוא ארצה. ובכן, יהודי רוסיה יבואו, מכיון שרע להם והנסיבות לוחצות עליהם לברוח לכל מקום אפשרי. אולם, מדוע יעלה ארצה יהודי מארה"ב, מדרום אמריקה, או מכל מדינה נאורה אחרת? העולה המודרני דורש יותר מכיון שהוא מקריב יותר בבואו לכאן, והדברים המינימליים שאנו יכולים להבטיח לו חייבים להיות ובראש וראשונה מקום עבודה בטוח והערכה מספקת לידע שרכש לעצמו בגולה . . . הבה נשנה כל זאת, נפקח עינינו ונביט קדימה, ובראותנו את העתיד נתחיל לעשות משהו לתיקון המצב כל עוד לא איחרנו!" לאחר המלחמה חזר לספסל הלימודים וסיים את הפקולטה כמוסמך למדעים בהנדסת תעשייה וניהול. עירא החל את שירות החובה שלו בצה"ל כמהנדס מערכות באגף כוח האדם במטה הכללי. בתפקידו גילה את כשרונותיו ו"תפס" את הנושא במהירות וביעילות. סמיכותו המקצועית, כושרו האנליטי ושיפוטו המעמיק זכו להכרת הממונים עליו ולהערכתם, לרבות הערכת חבריו לעבודה. לאחר שהרגיש ש"גמר" את הנושא, חיפש עירא אתגרים חדשים ליכולתו האינטלקטואלית והחליט לפנות לקורס טיס. ואמנם, למרות גילו המבוגר יחסית עמד בהצלחה במבדקים והתקבל לבית-הספר לטיסה, אותו סיים כטייס קרב. עירא השתתף במבצעים של חיל-האויר ובנוסף לכך, בין תפקידיו בטייסת, שימש גם כקצין מערכות, תפקיד שאיפשר לו לגלות ולמצות את מיטב כשרונו האנליטי הרב ויכולתו ליזום ולתכנן שיפורים בכל הנוגע להעמקת השליטה על המערכות המורכבות של המטוסים והמכשור שלהם ולהפעלתם היעילה על ידי הטייסים. לאחרונה הועבר עירא לבית-הספר לטיסה, כמדריך טיס. הוא היה אהוב על חבריו, שראו בו את "אבי הטייסת" וקראו לו "עירא המוסד" והיה מקובל ואהוד על מפקדיו. בתקופת לימודיו, ובמידת האפשר גם בטייסת, עסק עירא בספורט ובפיתוח הגוף והרוח. בצד משחקי כדורגל, טניס וטניס שולחן, שחייה וברידג'. היה שחקן מעולה הן בשחמט והן בברידג' ופתר שאלות מתמטיות מסובכות שנתפרסמו בעיתוני העולם והארץ. חודש לפני נופלו, נשא לו אישה. ביום י"ג בניסן תשל"ג (15.4.1973), נפל סרן עירא בעת מילוי תפקידו כטייס. הניח אישה ואחות בגיל הרך – ליהיא. הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי בקרית-שאול. ביזמת אביו של עירא ז"ל הוקם ועד ציבורי להנצחת זכרו, אשר החליט להקים את קרן עירא לפיתוח ולקידום הנדסת אנוש בישראל. נושא "הנדסת אנוש" נבחר להנצחת זכרו באשר הוא מבטא את אישיותו, את כישוריו האנליטיים ואת פעליו של עירא מצד אחד ומשרת צורך חיוני במשק ובחברה הישראלית מצד שני. פירותיה של קרן עירא ישמשו, בין היתר, למתן פרסים ומענקים לעידוד מחקרים, עבודות והישגים תיאורטיים, מקוריים ויישומים מעשיים, וכן לימודים בנושאי הנדסת אנוש. מדי שנה ביום הזכרון או סמוך לו, ייערך סימפוזיון לזכרו בנושאי הנדסת אנוש בהשתתפות מיטב החוקרים, המדענים, המומחים והמרצים בנושא זה, במוסדות אקדמיים בארץ ובחו"ל. נושא הנדסת אנוש, שכבר נדון ברמה גבוהה בשלושה סימפוזיונים על שמו של עירא, זכה להדים ברחבי הציבור ולפרסום רב בעתונות בארץ. בדברי הפתיחה של הסימפוזיון הראשון ע"ש עירא אמר בין היתר מפקד חיל האויר האלוף ב' פלד: ".. עירא היה אחד מאותה קבוצה של אנשים נדירים בחיל האויר, שהיה גם מהנדס וגם מפעיל ברמה הגבוהה ביותר שאני מכיר. כאשר בא מר גרצברג בפעם הראשונה אלי לראיון, האמת היא שעצרתי לרגע וחשבתי, האם זו דרך נכונה להנציח? לא חשבתי הרבה זמן והגעתי למסקנה שאולי זו הדרך הנכונה ביותר. בשבילי כמפקד חיל האויר וכחבר המוסד הזה יש משמעות מיוחדת לנושא שנבחר – הנדסת אנוש. אני הייתי רוצה שחיל האויר יקח חלק פעיל בטיפוח הרעיון הזה". כתבות לזכרו של עירא נתפרסמו בעלון שהוציא בית-הספר התיכון "גאולה" לזכר תלמידיו ובוגריו שנפלו במערכות ישראל; ב"דבר השבוע;" ב"מעריב;" ב"ידיעות אחרונות;" ב"מדע" ובפרסומים אחרים.
