להב (סיקורל), יוסף (“ג’ו”)

בן אלברט ולאה. נולד ביום ו' במרחשון תש"ג (17.10.1942) באלכסנדריה של מצרים; הוא היה תאום לאחותו. בעיר מולדתו למד בבית ספר צרפתי עברי. לאחר פרוץ מערכת סיני, כשבתי הספר נסגרו כולם, עלתה משפחתו לארץ בתוך שאר משפחות; זה היה בשנת 1957. הילדים נקלטו על ידי "עליית הנוער" – והוא הוכנס למוסד החקלאי "אשל הנשיא", כי מקום מגוריהם היה בנגב. יוסף היה איש עבודה ודמות מרכזית בחברה. אהב להציג מערכונים והצטיין בפנטומימה. מכאן שהיה מארגן את כל המסיבות בכיתה ואת המסורת הזאת המשיך גם בהיותו בצבא. אולם משעברה המשפחה להתגורר בסביבות חיפה ומצבם הכלכלי הוטב, אמרו הוריו להעביר אותו ללמוד בבית הספר החקלאי "כדורי", אולם הוא סירב מפני שלא רצה לעזוב את חבריו ואת הסביבה אשר בה נקלט. מטבעו היה שוקל כל החלטה ולא חשב זאת ל"פחיתות כבוד" לשאול בעצת אב. לאחר שעמד בבחינות הבגרות אמר ללכת בנח"ל ולהקים גרעין יחד עם חבריו, בוגרי בית הספר החקלאי, אך עד מהרה שינה את דעתו, ובאוגוסט 1961, כאשר גויס לצה"ל, העדיף לשרת בחיל הים – וזאת עשה משני טעמים: ראשית, רצה להיות ליד הבית בחיפה; ושנית (דבר אשר לו הוא נכסף תמיד) הוא רצה לעשות מעשה אשר יש בו משום סיכון. לכן הצטרף לחיל הים, לשייטת הקומנדו שלו. תקופה קצרה לאחר מכן הגיע לשייטת הצוללות. במשך כל תקופת שירותו בשייטת הצוללת לא הירבה לדבר על מעשיו. אך נראה כי הוא מצא את מקומו הנכון אף על פי שהיו לו קשיים אשר בהם נתקל לעתים תכופות, אבל מאהבתו לעשות את הדברים בשלמותם היה ממשיך עד שעה מאוחרת כדי להשלים את העבודה מתוך אחריות מלאה לתפקידו כצוללן. במשך שירותו בצוללת "תנין" פגש באשתו לעתיד אשר ליוותה אותו ובמשך שנתיים וחצי היוותה לגבי יוסף מפנה בחייו והיא שעודדה אותו בכל יסוריו ולבטיו סמוך לקבלת דרגת הקצין. יוסף היה איש פשוט באפיו בעל שאיפות ורציני מאד. בחיצוניותו עשה רושם שאין הוא יודע דאגות ואולם דאגות לא חסרו לו, כגון: געגועים להוריו ולחבריו בהיותו בחוץ-לארץ. הוא התחיל את דרכו בצוללת כחוגר במכונה, ובצאתו לקורס הקצינים אשר לאחר שסיימו בפברואר 1967, היה לקצין סיפון. דרגתו היתה אז דרגת סגן. בסוף שירות ממושך הוצע לו לצאת לאנגליה ושם הצטרף לאנשי הצוללת "דקר". באחד הימים, כשהצוללת נמצאה בנתיב הים לנמל הבית, בין גיברלטר לישראל – זה היה ביום כ"ד בטבת תשכ"ח (25.1.1968) – נותק הקשר עמה ושוב לא נתחדש. הרבנות הצבאית הראשית קבעה כי תאריך פטירתו של יוסף, בשעת מילוי תפקידו יחד עם השאר, הוא כ"ט בטבת תשכ"ח (30.1.1968). כיון שיוסף נמנה עם חברי הצוות הנעדרים הוצבה לו מצבת זיכרון בתוך האנדרטה לזכר אנשי "דקר" אשר בבית הקברות הצבאי שעל הר הרצל בירושלים. בספרו של ערן שורר "ששה ימים ב'דקר'" הוקדשו ליוסף עמודים מספר – ותמונתו בתוכם. ביום י"ג בסיוון תשנ"ט (28.5.1999), בתום שנים של חיפושים, נמצאה הצוללת אח"י "דקר" על קרקעית הים התיכון, בעומק 2900 מ' בנתיב הפלגתה המתוכנן ובמרחק 250 מייל מנמל חיפה. החלל הינו מקל"ן- חלל שמקום קבורתו לא נודע.