להבי, יצחק (איצי)

יצחק (איצי), בן גוטה ואוריאל, נולד ביום י"ח באייר תש"ז (8.5.1947) במרחביה. הוא למד בחברת הילדים בקיבוץ ואחרי-כן המשיך בלימודיו בבית-הספר התיכון על-שם צבי ורדי במרחביה. יצחק היה תלמיד חרוץ ושקדן ואהוב על מוריו ועל חבריו. מורהו מעיד עליו, שהיה נער ישר וצנוע. הוא נמנה עם חניכי תנועת "השומר הצעיר", היה פעיל בוועדות שונות במשק, במיוחד בוועדת התרבות, ותרם לה הרבה מיכולתו וממרצו. במשק עסק בגידול בקר והיה ממרכזי ענף הרפת. חובב טבע היה, הרבה לטייל ולצלם מראות ונופים, והקדיש הרבה משעות הפנאי שלו להאזנה למוסיקה קלאסית. מטבעו היה עליז, אוהב חיים ובעל חוש הומור, ולעתים נהג להתבדח בשנינות רבה. רוחו הייתה טובה עליו תמיד, והחיוך לא מש משפתיו. שקט היה ובוטח, בעל נפש עדינה ולב רגיש. מילדותו ניחן בתבונת כפיים והיה חרוץ, בעל יזמה ודייקן, מסור מאוד לעבודתו ומלא מרץ וחיוניות. על אף שהיה בעל ביטחון עצמי רב, נועז ואמיץ לב, לא נתפס לרברבנות והיה רציני, נבון ומהיר תפיסה. יצחק גויס לצה"ל במחצית נובמבר 1965 והוצב לחיל השריון. לאחר הטירונות השתלם בקורס למקצועות טנקים ובקורס למקצועות טנקי "סנטוריון". ביחידתו נחשב חייל אחראי ומסור לתפקידו, ובקי במקצוע התותחנות. תקופה מסוימת היה מדריך בבית-הספר לשריון והצטיין במילוי תפקידו. הוא דאג לחייליו והם אהבוהו מאוד. בשנת 1967 השתתף בקרבות בסיני, באוגדתו של אריאל שרון והוענק לו "אות מלחמת ששת הימים". כן השתתף בקרב בכארמה. במשך כל תקופת שירותו בצבא השתדל שלא להדאיג את הוריו, והרבה לכתוב הביתה, אך מעולם לא התאונן על האימונים הקשים, כדי למנוע צער מהוריו. לאחר תום שירותו הסדיר הוצב ליחידת מילואים וחזר לחיים האזרחיים. בקרב כל מכריו היה יצחק ידוע כאדם גלוי לב, ישר, דובר אמת ועומד בדיבורו. היו לו ידידים רבים, שכן היה אוהב חברה, מכניס אורחים ואהוב על הבריות. הוא ידע לכבד את רגשות הזולת. לנהוג סובלנות והבנה בכל אדם, ולהאזין בסבלנות ובהבנה לדברי זולתו. תמיד מוכן היה להיענות לכל בקשה ברצון ובמאור פנים. בשנת 1971 נשא את חברתו אסנת לאישה, והיה לה בעל נאמן ואוהב, כשם שהיה בן מסור למשפחתו. שלושה חודשים טייל ברחבי ארצות הברית ושב משם גדוש חוויות ורשמים. כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים גויס ונשלח עם יחידתו לחזית ברמת הגולן. בקרב שהתחולל בין נחל גשור לבין תל-פארס מול חושנייה, ביום 9.10.1973, נפגע הטנק של יצחק והוא נפצע אנושות בראשו. ביום י"ח בתשרי תשל"ד (13.10.1973), מת יצחק מפצעיו. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין במרחביה. השאיר אחריו אישה, הורים ושתי אחיות. בנו, שנולד לאחר נפילתו, נושא את שמו סיון-יצחק. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל-ראשון. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "יצחק שימש דוגמה ומופת לחבריו ולפקודיו, ומילא את תקפידו במסירות ובנאמנות". הוריו וקיבוצו הוציאו לאור חוברת לזכרו ובה דברים על דמותו, זיכרונות, מכתבים, דברי שיר ותצלומים.