לדרמן, עמיקם

בן יונה ויצחק, נולד ביום ג' כסלו תש"ט (5.12.1948) בתל-אביב. עמיקם למד בבית-הספר היסודי "יהודה המכבי" בצפון תל-אביב, לאחר מכן סיים בהצלחה את בית-הספר המקצועי "אורט" יד סינגלובסקי במגמת חשמל. הוא היה ילד עליז ומלא שמחת חיים, שהרבה במעשי קונדס, להנאת חבריו ואפילו מוריו. עמיקם היה חבר בתנועת "הצופים", בשבט "החורש". עמיקם גויס לצה"ל בתחילת פברואר 1967, והוצב בחיל-האוויר. הוא עסק במקצועו, והוסמך להיות מכונאי מטוסים וחשמלאי גנרטורים ומערכות. בתחילת פברואר 1970, שוחרר עמיקם מהשירות הסדיר. הוא המשיך את לימודיו בשלוחת הטכניון בחולון, הוסמך למהנדס תעשייה וניהול ועבד כמפקח ארצי לתעשייה וניהול במכון הממשלתי להכשרה טכנולוגית (מה"ט). במסגרת עבודתו במכון, חיבר עמיקם קובץ שאלות לשינון ותרגול שיטות ארגון וניהול. הוא נשא לאשה את טלילה, והמשפחה קבעה את ביתה ברמת השרון. במרוצת השנים נולדו להם בת – דנה, ובן – אורי. עמיקם התקבל לעבוד כמהנדס בחברת "סולל בונה", ותוך כדי עבודתו השלים את השכלתו לתואר שני בהנדסת תעשייה וניהול בטכניון בחיפה. מטעם "סולל בונה" הוא נשלח לניגריה לתקופה של שנה אחת. עם שובו מניגריה, נקרא עמיקם לשירות מילואים. ביום כ"ב באלול תשמ"ד (19.9.1984), נפל סמל-ראשון עמיקם בעת מילוי תפקידו והובא למנוחת עולמים בבית-הקברות הצבאי בקריית שאול. הוא השאיר אחריו אשה, בת ובן, הורים ואחות. במכתב התנחומים למשפחה, עמד מפקדו על תכונותיו של עמיקם וציין כי "הכרנוהו במסגרת עבודתנו המשותפת. במשך שנים רבות ידע לקרוא בבהירות את הצרכים של החיל. למען הגשמת המטלות שהציב לעצמו לא חסך זמן ומחשבה אפילו על חשבון חייו הפרטיים… הננו קוצרים היום כבר את פירות תרומתו הברוכה… אלה שעבדו בקרבתו הרגישו ברגישותו העדינה לכל בעיה קטנה, כושר העמקה והתמדה בכל פרוייקט שהוצב לו לתכנון ולביצוע בצורה מושלמת ובלא דופי. בגלל תכונותיו האישיות המיוחדות היה מקובל על חבריו ועל פקודיו ביחידה"