לדיז’ינסקי, עובד

בן זאב ורחל. נולד ביום ט' בתמוז תרצ"א (24.6.1931) ברחובות. קיבל השכלה תיכונית. מגיל צעיר היה נמשך לעבודת-אדמה וצמוד היה לשדה ולניר, למשק ולכל הצומח והחי שבו. פשוט ולבבי היה בכל דרכיו, אהב את השלום והרגיש, כי מישהו חייב להבטיח את השלום. אחרי מלחמת-הקוממיות, בה השתתף כאיש-פלמ"ח בגדוד הראשון בחטיבת "יפתח", אמנם חזר לביתו והתמסר למשק. אולם באחד הימים עזב את הבית ופנה לקורס-קצינים וסיימו בהצלחה. שימש מופת ליחידתו והיה חביב על כל פקודיו. השתתף בפעולות רבות ובעיקר גילה עוז-נפש וכושר-לחימה בקרב על הכנרת כשהוא בדרגת סגן-משנה; על מבצע זה זכה לציון לשבח מאת הרמטכ"ל, רב-אלוף משה דיין. במערכת-סיני השתתף בדרגת סגן, וביום כ"ז במרחשון תשי"ז (1.11.1956), במעבר-המיתלה, הסתער בראש-מחלקתו, חיפה בגופו על אחד מחייליו מפני רסיסי-הרימון שגלש וחזר – וכך נפל אגב לחימה נועזת של גבורה ואחוות-לוחמים בהצילו את חייהם של עוד כמה מאנשיו. הובא לקבורה בבית-הקברות הצבאי לשעת-חירום בשלח וביום כ"ח בתשרי תשי"ח (23.10.1957) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי שעל הר-הרצל בירושלים. אחרי נפלו ציין אותו לשבח הרמטכ"ל, רב-אלוף משה דיין, על גילוי מנהיגות מעולה ואומץ-לב למופת בקרב. זכרו הועלה בספרו של אורי מילשטיין, "מלחמות הצנחנים".