לב, שלמה

בן זלי ואליונורה. נולד ביום כ"ד בשחון תרע"ד (24.11.1913) בגרמניה. לאחר שסיים את לימודיו התיכוניים, נתקבל לבית- הספר הגבוה לאמנות והשתלם באדריכלות ובגרפיקה שימושית. היה חבר בתנועת-נוער ציונית והשתתף בפעולות 'גורדוניה' ו'מכבי הצעיר'. עם גמר לימודיו עבד במשרדי המוסדות הציוניים בגרמניה ועשה בעבורם עבודות פרסום ותעמולה. בשנת 1936 עלה ארצה ועבד מטעם המוסדות הלאומיים בסטודיו לתעמולה ציונית. הצטרף ל'הגנה' ובמסגרת זו עבר קורס-מ"כים. כשפרצה מלחמת- העולם השנייה, נשלח מטעם ה'הגנה' בקבוצה הראשונה שהצטרפה לצבא הבריטי ונתקבל בדרגת סמל לחיל-החפרים. הוא השתתף בקרבות ביון ובכרתים, נפצע ונפל בשבי, אך הצליח להימלט ולחזור לשורות הצבא הבריטי. הבריטים צירפוהו ליחידה להסואה, ושם שירת כקצין בתקופת הקרבות במדבר המערבי ובאיטליה והשתתף בפעולות 'הר-קסינו'. בפרק-זמן זה נשא לאישה אחות ששירתה ב-א.ט.ס. בשנת 1946, לאחר שחרורו בדרגת סגן, חזר לשירות ה'הגנה'. עם הקמת מדינת-ישראל נקרא שלמה אל מטה ה'הגנה' ונתבקש להתחיל בהכשרת אנשים במקצוע ההסואה. במאי 1948 גויס לצה"ל, הושם לחיל-ההנדסה ונתמנה לראש מדור-הסואה. בהמשך שירותו הארוך והמגוון בצה"ל – ששירת בו עד יומו האחרון – היה לבוגר המחזור הראשון של בית-הספר לפיקוד ומטה, ואחריו לראש ענף פרסומים ומינוח. לאחר-מכן נתמנה למפקד מרכז- ההשתלמויות. תוך כדי שירותו הושאל למשרד-החוץ והיה אדריכל התערוכה, שנפתחה בפריס, בנושא 'היהודים במאבק הנאציות'. הוא גם תכנן את 'תערוכת הנשק' – תערוכת העשור למדינת ישראל – ונטל חלק בהכנת התערוכה '20 שנות צה"ל'. במלחמת יום-הכיפורים מונה לעוזר ראש מרכז-איתור-נעדרים. את תפקידו האחרון התחיל בשנת 1974. הוא עסק בגיוס, בטיפול ובטיפוח של נוער השוליים, תפקיד שראה בו אתגר חברתי ממדרגה ראשונה והקדים רבים במחשבה וביזמה בתחום זה. אין ספק, שרבים מבני-נוער הפכו אזרחים יעילים בחברה הישראלית תודות לדפוסים ששלמה עיצב בתפקיד זה. בסקירת 30 שנות שירותו בצה"ל – לדברי מפקדו – בולט קו שמאפיין את תפקידיו של שלמה – תפקידים בלתי-שגרתיים, תפקידים בהם באו לגילוי האמן שבו, התודעה הציונית העמוקה שלו, האהבה לארץ והדאגה שלו לחברה טובה יותר. בשעות-הפנאי המעטות שלו נהג לסייר בדרכי הארץ והיה לאחד ממורי-הדרך הבקיאים והאהודים בקרב חובבי הטבע. הוא הרבה לעסוק בארכיאולוגיה ובהיסטוריה של ארץ- ישראל ואף החל ללמוד את השפה העברית כדי לחדור למקורות גם מבחינה זו. ביום י"ג בכסלו תשל"ח (23.11.1977) נפל שלמה בעת שירותו. הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי שבקרית-שאול. השאיר אחריו אישה ובת. במכתב-תנחומים לאישה ולבת כתב מפקדו: "דל אוצר-המלים שבפי לציין את פעולותיו של שלמה במשך שנות-שירותו למען ביטחון מדינת-ישראל. אין לתאר את ההערכה שרחשנו לו בכל לבנו. היו חזקים ואהבו את החיים כפי ששלמה אהב אותם…"