fbpx
לב, יעקב

לב, יעקב


יעקב, בן אילנה ועמנואל, נולד ביום ב' בתמוז ת"ש (8.7.1940) בבלז'ש שברומניה. בשנת 1951 עלה לארץ ולמד בבית-הספר היסודי 'מצודות' בקרית שמונה, בבית-הספר התיכון-חקלאי "עין כרם" בירושלים ובסמינר בנהלל. בשנים הראשונות של בית-הספר היסודי למד יעקב בעיר מולדתו שברומניה ואף היה חבר בתנועת נוער שם. בהיותו בן 11 עלה לארץ עם בני משפחתו והמשפחה התיישבה בעיירת העולים קרית שמונה, שם המשיך בלימודיו. הוא היה תלמיד חרוץ ואוהב ספר. בכל רגע של פנאי קרא כל ספר שנפל לידיו. כן אהב את הטבע, הרבה לטייל בנופי הגליל העליון וצילם מראות ואתרים שהלהיבוהו. יעקב היה חבר ומדריך בתנועת "הנוער העובד" בקרית שמונה והיה פעיל בגדנ"ע בעירו. הוא היה חובב ספורט והצטיין בשחייה ובמשחקי כדור שונים, אך את רוב זמנו הפנוי הקדיש, כאמור, לקריאה, לצילום ולטיולים. אחרי שסיים את לימודיו בבית-הספר היסודי עבר יעקב ללמוד בבית-הספר החקלאי בעין כרם בירושלים, שם למד שנה אחת. אחרי-כן הצטרף לקבוצת חברים במסגרת "עליית הנוער" בקיבוץ חפצי-בה, שם עשה שלוש שנים. הוא אהב מאוד לעסוק בעבודת כפיים ובחקלאות, השתלב יפה בחברת הנוער וראה שנים אלו כיפות בחייו. יעקב גויס לצה"ל במחצית אוקטובר 1958 והוצב לחיל השריון. אחרי סיום הטירונות השתלם בקורסים מקצועיים שונים והיה לתותחן טנק. הוא היה בין ראשוני הצוותים שקלטו את טנקי ה"סנטוריון" בצה"ל ובגאווה רבה נסע בטנק ה"סנטוריון" שלו במצעד צה"ל ביום העצמאות. בכל תקופת שירותו היה חייל מסור ונאמן, אהוד על מפקדיו ועל חבריו. לאחר שהשתחרר מהשירות הסדיר כמפקד טנק בדרגת סמל, הוצב לשירות מילואים. בתקופת שירותו במילואים השתתף בקרבות מלחמת ששת הימים בגזרה הצפונית של סיני וכן במצרי הגידי והמיתלה. אחרי השחרור שב יעקב לקרית-שמונה וכדי לסייע להוריו בפרנסת המשפחה שלח ידו תחילה בכל מיני מלאכות – זמן-מה היה דוור, אחר-כך עבד בפרך בשדות הכותנה, עד שהשתלם בהוראה בסמינר ולימד בבית-ספר אזורי בנגב. לבסוף עזב את ההוראה והצטרף לעובדי התעשייה האווירית. כל ימיו היה יעקב מסור מאוד להוריו, אח טוב לאחיו ובעל ואב למופת לרעייתו ולשני ילדיו. במלחמת יום-הכיפורים לחם יעקב כטען-קשר בטנק, באחת מיחידות האוגדה, שבלמה את התקפת הסורים בדרום רמת הגולן. אחרי קרבות הבלימה עברה יחידתו להתקפת נגד. יעקב נפגע ונהרג ביום כ' בתשרי תשל"ד (16.10.1973), בקרב ההתקפה על תל ענתר שבמובלעת. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בחולון. השאיר אחריו אישה, בן ובת, הורים ואח. אחרי נופלו הועלה לדרגת סמל-ראשון. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "אנו, חבריו של יעקב ליחידה, איבדנו חבר יקר ומסור, אשר חירף את נפשו למות ובמותו העניק לנו את החיים".

דילוג לתוכן