בן שושנה ואברהם, אח צעיר למאיה. נולד ביום כ"ה בשבט תשמ"ד (29.1.1984) בחולון. ילד שמח ועירני, שגילה חוש התמצאות במרחב בלתי רגיל לגילו. דורון עשה את לימודיו היסודיים ואת לימודי החטיבה בבית- הספר 'יגאל אלון' בשכונת קרית שרת שבחולון. לקראת סיום לימודי החטיבה קיבל דורון זימון לפנימייה הצבאית בחיפה. דורון נענה לאתגר בשמחה ובהתלהבות, ואת שלושת ימי הגיבוש תיאר כימים היפים ביותר בחייו. למרות שלא התקבל ללימודים בפנימייה הצבאית בחיפה, הביע דורון מאז את רצונו לפתח קריירה צבאית והיה זה אך ברור שיבחר לשרת ביחידה קרבית. בשנת 2002 סיים את לימודיו בבית-הספר התיכון 'קריית שרת' ובידו תעודת בגרות עם הרחבה בביולוגיה ובתלמוד. מספרת רותי, מורתו לביולוגיה בתיכון: "השם שניתן לך – דורון לב – היה המתאים ביותר עלי אדמות. אכן היית מתנה מקסימה לכל מי שהכיר אותך, נער עם לב רחב, חיוך ענקי ועיניים שוחקות. בחור אחראי ובוגר, מקבל על עצמו משימות ומבצען על הצד הטוב ביותר." ישראל כץ, מנהל תיכון 'קריית שרת', מספר: "דורון התגלה בבית-הספר כנער מעשי, החלטי, דבוק למטרה ואמביציוזי, בעל חוש אחריות למעשה הדרמטי של לימודיו. התגבר על קשיים, קיבל החלטות והגשים מטרות. עשה זאת באופן בוגר. לא היה צורך לערב מבוגרים בתיקוני מסלוליו. נער רגיש שהתחבר למקומות ולאירועים באופן אישי. בשיעורים במקצועות השונים נוכחותו תמיד בלטה, הוא היה דומיננטי בשיעורים ותמיד קבוע בתודעת המורים בשל ההבחנות שלו ותרומתו בשיעורים. נער שובב, בעל חן ששבה לבבות." תחומי העניין של דורון רבים ומגוונים. כבר מילדותו הפך בעקבות אביו לאוהד מושבע של קבוצות 'מכבי תל-אביב' בכדורסל ובכדורגל והשניים לא החמיצו אף משחק שלהן. בגיל עשר החל דורון לשחק כדורסל בקבוצת 'אליצור חולון'. גולת הכותרת שלו היתה ביצוע הסטטיסטיקה במשחקי הכדורסל של אליפות בית-הספר. דורון נבחר יחד עם חברו ללמוד וליישם את תוכנת 'עמית סטטיסטיקה' (שפותחה על-ידי אביו של חלל צה"ל, עמית קוסובר) ומאז היוו צוות קבוע במשחקי ליגת-העל של בתי-הספר, התאחדות הספורט לבתי-הספר, אליפויות ארציות בכדורסל, ה'מכביה' ואף במשחק הבינלאומי ישראל- שבדיה. על פעילותו זו, אותה ביצע במסירות רבה, קיבל דורון תעודת הצטיינות משר החינוך. שנים רבות היה דורון מנוי על ירחון הספורט 'שם המשחק' ובקיא בכל רזי הספורט ובמיוחד בקורות חייהם של הספורטאים. אביו נהג לטייל עימו בחו"ל והם נסעו פעמים אחדות למשחקי הכדורגל של הליגה האנגלית בלונדון, ולמשחקי ליגת ה-NBA במיאמי. במקביל לעיסוקו המתמיד בספורט, עבד דורון במהלך כיתה י"ב ועד גיוסו לצה"ל בסניף 'מקדונלד'ס' בקריית רבין שבחולון. גם שם התבלט בדייקנותו ובמסירותו וקיבל תעודת עובד מצטיין. באבחון הפסיכו-דיאגנוסטי לקראת כניסתו של דורון לבית-הספר התיכון, כתבה המאבחנת: "דורון מתפקד שכלית ברמה מעולה ביותר, כשהמערכת הביצועית ברמה מעולה והמערכת המילולית ברמה של מחונן. בעל סטנדרטים אנושיים גבוהים וגישה ערכית. נער שחשובים לו מאוד ההורים, המשפחה, החברים והקבוצה שאליה הוא משתייך. בעל רצון עז להוכחה עצמית, שאפתן, נאמן, חשוב לו להיות פרודוקטיבי ולרכוש לעצמו עמדה בקרב חבריו. רגיש לסבל, נראה שלא יפקיר מישהו יקר לו אפילו במחיר של סיכון עצמי. ער לסיכונים, ובכלל זאת לסיכונים הפיזיים. זקוק להיות בעמדה המאפשרת עצמאות, ומתנגד לכל ניסיון להתערב או לכפות עליו מה שאינו נראה לו. הינו בעל חוש הומור ובעל דמיון עשיר." שמחת החיים שליוותה אותו מינקות התפתחה והיתה לחוש הומור מפותח, ולכשרון לספר בדיחות ולחקות פוליטיקאים. אהבה מיוחדת רחש דורון למוזיקת 'ראפ' ולמוזיקה ים- תיכונית. מלווה בכל המטען האנושי הזה, התגייס דורון לצה"ל באוגוסט 2002, ובחר להצטרף לגדוד החירמ"ך (חיל רגלים ממוכן) 'שמשון', שפעל ברצועת עזה. כבר בתחילת הטירונות גילו מפקדיו הערכה רבה כלפיו ובסיום מסע הכומתה, בטקס שנערך בלטרון, קיבל דורון תעודת מצטיין מחלקתי. סא"ל אבי, מפקד היחידה, מספר: "דורון סיים את הטירונות כמצטיין המחלקה. כולם אהבו אותו, הוא היה החומר האנושי הטוב שחיבר בין חיילי המחלקה, האדם ששימר את המורל ואשר הניע את חבריו לעשייה." חברתו מורית מספרת: "כמה רצית להיות לוחם, כמה השקעת, כמה שזה היה חשוב לך, וגם כשהיה קשה, תמיד אמרת שאם קשה הופכים שיהיה קל. תמיד ידעת לתת את הכוח." ב-12 בפברואר 2003 סיים דורון את האמון המתקדם והגיע הביתה לחופשה קצרה. ארבעה ימים אחר-כך ליוותה אותו אמו לתחנת ההסעה בגני התערוכה, בדרכו למפקדת אוגדת עזה ולהמשך שירותו כלוחם בגדוד. ביום כ"א באדר א' תשס"ג (23.2.2003), שבוע ימים בלבד לאחר החופשה, ושלושה שבועות לאחר שמלאו לו תשע-עשרה, נפל דורון בפעילות מבצעית סמוך לנווה דקלים, מכדור שירה צלף, מחבל מהחזית העממית בעזה. דורון נטמן בבית-העלמין הצבאי בחולון. הותיר אחריו הורים ואחות. מתוך ההספד שנשאה אמו של דורון בהלוויתו: "התחלת לדבר קצת מאוחר וסבתא חנה מאוד דאגה, ואז בגיל 11 חודשים פצחת בדיבור ומאז לא פסקת. אין זה פלא שבספר המחזור כתבו עליך: 'בשיעורים את קולו תמיד משמיע,' ואני יודעת שבהחלט ייתכן שזה לא תמיד נגע לתוכן הנלמד. פטפטן קטן שלי, הקלדרונים קראו לך דונדי, אצלנו היית דרדס קטן ואצל החברים הרבים שלך אתה החבר הטוב ביותר ובעל חוש ההומור הענק ביותר. יש לך כשרון אדיר לשלב עוצמה עם רוך, דרישה לשלמות עם תמיכה ענקית לצידה, וידעת להיות תמיד במקום שבו היו זקוקים לך חבריך…" אחותו מאיה ספדה לו: "היינו כל-כך גאים בך. היית חייל כל-כך טוב. היית כזה ילד מקסים, נאמן, דואג, מתחשב. ועכשיו השקט הזה כל-כך נוגד אותך. תמיד צוחק, מדבר, לא עומד דקה בשקט, כל כך מלא חיים." ענת, ידידה קרובה, כותבת: "בשיר שכתבת אמרת: 'הגעגוע מחסל אנשים שמחים/ לפעמים בגללו הם גם בוכים'. הרבה אנשים בוכים בגלל הגעגוע אליך. אביר, בליבי אתה רוכב על סוס לבן כמו באגדות. בליבי תישאר לנצח מושלם ויפה כמו נסיך." טל, חבר ילדות, ספד לדורון: "דורון אני רוצה להגיד לך תודה. תודה על חמש-עשרה שנים יפות של חברות נפלאה, הקרבה, כיף ואהבה שנתת לי, כשמך 'מתנה', זכינו במתנה נפלאה. תודה! תודה שהיית לידי בתקופות הכי קשות ובזמנים שהייתי צריך כתף להישען עליה. תודה על הביטחון שנתת לי ועל הידיעה שאתה תמיד עומד מאחורי וששום דבר לא יכול לשבור את הקשר החזק שבנינו. אתה השארת בחיים שלי ריק שאף אחד אחר לא יוכל למלא. בשבילי אתה אף פעם לא תהיה רק העבר, אתה תמיד תהיה העבר, ההווה והעתיד." בספר סוף מסלול אוגוסט 2002 כותבים חבריו למחלקה: "הזמן עבר ואנחנו מסיימים מסלול בלעדיך. הצעקות שלך, שנמשיך הלאה למרות שקשה, חרוטות לנו בראש ובלב. החיוך שלך והמלה הטובה כאשר היינו צריכים חיזוק וקצת לחייך. הדמות שלך שנמצאת אצל כל אחד מאיתנו בלב מושכת אותנו קדימה. מהיום הראשון היית לנו יד מושכת בכל דבר שעשינו, מהקטן ביותר כמו המצ"לים וההשכמות ועד לקשים כמו המסעות. ועכשיו כשאתה כבר לא איתנו רק הזכרונות שלך מושכים אותנו קדימה…" מורית, חברתו של דורון, כותבת בספר המסלול: "דורוני שלי, העיניים הירוקות שאפשר לשקוע בהן, הבלונד הבהיר, האף הסולד. אתה בעל הלב הרחב כל-כך, שמחפש את היושר, נלחם על הצדק. אתה עם הקול הרם והצחוק המתגלגל עד לב השמים. דורוני שלי, שתמיד מקשיב, מעודד, מחבק ואוהב. המסודר הזה ועם זאת, הבלגניסט כל-כך. דורון שכל-כך אוהב את הצבא. שרצה בכל מאודו להצליח, להתקדם. השאיפות הגדולות שהיו לך עם הנכונות הענקית, אני פשוט יודעת שהיית מצליח בכל. כמה שאני גאה בך." בספר המסלול כותבת שוש, אמו של דורון, לחבריו: "אתם החברים של דורון, אליכם אני פונה ומבקשת, תמשיכו את חייכם ותחשבו תמיד על דורון. על דורון השמח, האופטימי, הצוחק, על קולו הצועק שבזכותו מעולם לא איחרתם לאף מסדר, על חדר האוכל הנקי והמסודר כשדורון היה תורן מטבח ובעיקר על החבר הטוב שתמיד עמד לצידכם. אנו בני משפחתו מקווים ומתפללים שלעולם דורון יהיה בלבכם." בני המשפחה כותבים: "דורון עתיד היה לצאת לקורס מ"כים מוקדם ובהמשך יעדו לו מפקדיו מסלול קצונה עד לדרגות הבכירות, אבל כל שנותר לנו, בני משפחתו וחבריו הרבים, הוא אוסף עצום ונפלא של זכרונות וחוויות שהשאיר לנו הילד המקסים שלנו." ביום הולדתו העשרים של דורון, ב-29 בינואר 2004, ערכו בני משפחתו ערב לכבודו. בערב הוקרן סרט בן 35 דקות על חייו של דורון, ובוצע שיר שכתב דורון לחברתו מורית. השיר, שהולחן ובוצע על ידי ידיד של מורית, יצא לאור על גבי תקליטור וחולק לכל באי הערב. התקליטור והערב נקראו: 'מכבדים את דורון עם חיוך'. בבית-הספר התיכון 'קריית שרת', שבו למד דורון, הוקם חדר כושר על שמו. חדר הכושר נתרם כולו על-ידי המשפחה ונחנך ב-23 בפברואר 2004, יום השנה הלועזי לנפילתו. בכוונת המשפחה לקיים מדי שנה ערב לזכרו של דורון בבית הספר. התאחדות הספורט לבתי-הספר החליטה לקיים מדי שנה טקס חלוקת פרס סטטיסטיקאי מצטיין על שם דורון. הפרס יוענק לצוות הסטטיסטיקאים שייצג את בית-הספר על פי קריטריונים של דיוק נתונים, התמדה, משמעת ואחריות. הטקס הראשון התקיים בשנת 2004 והצוות הזוכה הוא מתיכון 'אורט' קריית מוצקין. משפחתו של דורון אימצה קבוצת כדורסל מליגה ב' – ליגת המבוגרים, והקבוצה נקראת היום 'הפועל דורון משמר השבעה'.
