לב, ארז

בן אסתר ואסף, מבני ההתיישבות העובדת, נולד ביום כ"ח בטבת תש"ך (28.1.1960) בניר-בנים. ארז היה הילד השני במשפחה: לפניו נולדה בת ואחריו נולדו עוד שתי בנות. כשנולד ארז, חשב אביו על בן במונחים של "חברמן" קשוח, לא מפונק, בן שימשיך ויישא את שם המשפחה. ואכן, היה בארז צירוף של כוח ומרץ בלתי נדלה. והייתה בו העזה רבה. בהיותו בן 3 שנים, כבר רכב על אופניים בעלי שני גלגלים, ועם "הרכב הפרטי" שלו היה מגיע לגנון. הדבר היה למורת רוחה של הגננת, שלא רצתה כי יסתובב על האופניים בשעה שהוא נמצא בהשגחתה. ארז פתר את הבעיה כשסידר לעצמו "רשות חנייה" ליד הג'יפ של עודד (שכן שגר ליד הגנון). כשהיה ארז בן 16 שנים, הוא רצה לרכוש לעצמו אופנוע כדי לטייל ברחבי הארץ. לאחר דיון משפחתי הסכים ארז שהאופנוע הוא כלי מסוכן, ובמקומו קיבל טרקטור חדש ומהיר. בכיתה א' למד ארז בבית-הספר של המושב, בניר-בנים. אחר-כך הוא המשיך ללמוד בבית-הספר האזורי "מבואות" בבאר-טוביה, וסיים את לימודיו בבית-הספר התיכון האזורי בבאר-טוביה. בדרכו שלו, עם הרבה פעילות חברתית ומשחקי ספורט, עם הרבה טיולים ברחבי הארץ "הוציא" ארז תעודת בגרות, ובכבוד. במשך כל תקופת ילדותו בלט ארז בביטחון העצמי המיוחד לו. לא היו לו כל בעיות ליצור לעצמו תדמית גברית. בפורים, כשכל הבנים העדיפו להתחפש לדמות הקאובוי, בחר ארז להתחפש ל"ליידי מן המאה ה18-". הוא היה גם מהבנים המעטים שהצטרפו לשיעורי בלט בקבוצה שהיו בה רק בנות. כל מי שהכיר את ארז טען שהביטחון שארז הקרין נבע מאווירת הבית שבה גדל, במשפחה ששורשיה בתל-יוסף מצד האם ובכפר-ויתקין מצד האב. מן השורשים האלה צמח וגדל והיה לארז בארזי הלבנון. היו לו לארז דעות מגובשות על אהבת הארץ ואהבת המשפחה. את אהבת הארץ הוא רכש ברגליו, בטיולים הרבים שטייל ברחבי הארץ. עם זאת ידע ארז גם את אהבת העבודה בארץ. בעונות הפרי הבוערות הוא היה נרתם לצד הוריו ואחיותיו לעבודות הקטיף והאריזה, ולא פעם היה מוכן "לברוח" מן הלימודים למטרה זאת. ארז לא דיבר על ערכים, הוא חי לפיהם. רק פעם אחת הוא ציין את הערכים שהנחילו לו הוריו. בהיותו בקורס קצינים, נבחר ארז עם קבוצת צוערים להקלטה שנעשתה בהנחיית חנה זמר. וכך אמר ארז באותה הקלטה: "לפני שהגעתי לצבא חונכתי קודם כל על-ידי ההורים שלי. הם הקנו לי ערכים שהם מאמינים בהם ואני קיבלתי מה שקיבלתי… אפילו העובדה שבצה"ל הלכתי לקורס קצינים ושאני רואה עצמי מחוייב לתרום – זה החינוך של אבי ואמי". כשהיה ארז בן שש שנים, בהיותו בחופשה אצל המשפחה בתל-יוסף, קיבל כדור נגד כאב ראש. לאחר כ10- דקות איבד את ההכרה וכשהגיעו איתו לבית-החולים אמר הרופא: "הגעתם ממש בדקה האחרונה". התברר שארז רגיש לתרופות ואינו יכול לקבל אותן. מאז ידעו כל הסובבים אותו, בני משפחה וחברים, כיצד יש לנהוג במצב חירום עם ארז, אבל הוא עצמו לא היה מוכן להתחשב במגבלה זאת. לימים, כשהתברר שגם אחותו רגישה לתרופות, היה ארז יושב לידה ובשקט מדריך אותה כיצד להתנהג כדי להשתחרר מכאבים. כשהגיע מועד גיוסו של ארז לצה"ל, התנדב ליחידה מיוחדת. הוא עבר תקופה קשה של אימונים מרוכזים וקשים, אבל רצה להיות "ראשון בכול". לפעמים זה היה יכול ליצור רושם של "קופץ בראש", אבל את האמת ראו בשעת ביצוע המשימות. ואמנם, בשעה שארז "נחלץ לעזרת חבר" הוא "אכל אותה" והועף מן היחידה. לאחר שעזב את היחידה, עבר ארז לגדוד צנחנים. בחיל זה הוא עבר קורס מ"כים, וכאשר הציעו לו ללכת מיד לקורס קצינים סירב ונימק את סירובו במילים אלו: "בשביל להיות קצין טוב עלי לעבור קודם את הפיקוד על הכיתה". בקורס הקצינים זוכרים את ארז כחניך שהתבלטו בו התכונות החייליות. הוא הצטיין בניווטים, וכולם ידעו שאם משהו ישתבש בתרגילים, טוב שארז יהיה בשטח. ארז סיים את קורס הקצינים כמעט כחניך מצטיין, בציון כללי א"ב, וחזר לגדוד של הצנחנים. בשל התכונות שבלטו בארז בקורס הקצינים, הועידו אותו מפקדיו לתפקיד מ"פ. לשם כך הציעו לו לקבל על עצמו תפקיד קמב"ץ, אשר יכשיר אותו לצד הארגוני של התפקיד. ארז מילא תפקיד זה ב"חוות השומר". כאן הוא הכיר את בני הארץ האחרים – חיילים חסרי חינוך, שלא ידעו אפילו קרוא וכתוב, בחורים שאלמלא הגיעו למסגרת הצבאית היו נשארים בשולי החברה. בסופו של דבר, ראה ארז בתפקיד שהוטל עליו מעין שליחות. בתפקידו כקמב"ץ לא היה לו קשר אישי עם החניכים עצמם, ואולם לארז היה קשה להישאר אדיש מול הסיפורים האישיים של החניכים. הוא רצה לעזור להם, וחיפש כל מיני דרכים כדי להגיע אל המטרה האחת והיחידה – הצלחת החניך, ולא היה מאושר ממנו כאשר חניך עבר את המבחנים בהצלחה. בתום התקופה ב"חוות השומר" חזר ארז לגדוד הצנחנים בתפקיד סגן מ"פ. מלחמת שלום הגליל החלה בשביל ארז ביום שישי בשעות הערב, כשקיבל הודעה שעליו להתייצב בבסיס בהקדם, ולהזעיק את כל חייליו שיצאו לחופשת שבת. ביום ראשון בבוקר, נכנס ארז עם היחידה שלו לתוך שטח לבנון. מטרתם הייתה לתפוס את הגשרים שעל הנחלים כדי למנוע בריחת מחבלים צפונה. כשהגיע הכוח של ארז כ300- מטרים לפני גשר קסמיה, נפתחה עליהם אש תופת ממארב של מחבלים. ארז, שעמד כמו כל מפקד נגמ"ש כשמחצית גופו בחוץ, נפגע משני כדורים. האחד פגע בידו וריסק אותה והאחר שפגע בחזה וחדר ישירות ללב וגרם למותו. ביום ראשון, ט"ו בסיוון תשמ"ב (6.6.1982), נפל ארז בקרב והובא למנוחת עולמים בבית-העלמין שבמושב ניר-בנים. הוא השאיר אחריו הורים, ושלוש אחיות. בספר שהוציאה לאור המשפחה לזכרו, כותבת עליו מנהלת בית-הספר התיכון, ד"ר טליה רחמילוביץ, במלים אלו: "ארז היה בן הארץ הזאת. שורשיו באדמתה וממנה שאב את עוצמתו. כשגדל, והיה לנער חסון ונועז, החזיר לה לא רק כגמולה אלא הרבה יותר מזה. …אשרי הארץ שאלו בניה. ואוי לה – כשהיא מאבדת אותם". לאחר מותו ביקשה המשפחה להנציח את זכרו בדרך שתהלום את דמותו. הוקמה "קרן על-שם ארז לב ז"ל", שמטרתה להשריש את בני המשפחה בארץ, קרן שכולה קודש לבניית בתים על אדמת ארץ-ישראל