fbpx
לבנת (ליבמן), ארנון

לבנת (ליבמן), ארנון


בן מרדכי וזהבה, ממייסדי כפר ויתקין. נולד ביום י"ג בתמוז תרצ"ז (22.6.1937) בכפר. סיים את לימודיו היסודיים והתיכוניים בכפר מולדתו ועוד בהיותו בכיתות הנמוכות ריכז את חיי החברה והתרבות מסביבו והיה הרוח החיה בהם. למרות התבלטו כאחד התלמידים המוכשרים מצא זמן להשתתף בחגיגות ובהצגות כשחקן וכבדרן, בכתיבת פזמונים מאולתרים ובחיקוי טיפוסים שונים. היה כותב גם פליטונים ושירים. הוא גם היטיב לצייר והיה מעטר את כל מחברותיו בציורים ואיורים – ואחד הנושאים החביבים עליו לציור ואיור היה המטוס. בנעוריו השתייך לגדנ"ע ולתנועת "הנוער העובד" וגם עסק בספורט. כאשר סיים את בית הספר התיכון ואת בחינות הבגרות במגמה הריאלית גויס לצה"ל; זה היה בשנת 1955. עם גיוסו עבר בהצלחה את הבחינות לקורס טיס, אולם מאחר שחברו הטוב לא הצליח בבדיקות אלו החליט ארנון לוותר על תכניתו ולשרת בחברת רעו. קצין הגיוס של חיל האויר אמנם היה מופתע לצעד זה של ידידות נאמנה שהביאה לידי ויתור וניסה לשכנע אותו כי יחזור בו – אך הוא באחת: לאו! ארנון וחברו התנדבו לחיל הצנחנים ולאחר שהצליח בקורס מ"כ בהיותו סמל מחלקה גילה ארנון כושר מנהיגות ונשלח לקורס קצינים. כמה חודשים לאחר מכן פרצה מערכת סיני. ארנון פגש בחבריו הצנחנים שהתכוננו לצניחה מאחרי קווי האויב ובו במקום החליט להצטרף אליהם אף על פי שידע כי כך הוא מאבד את סיכוייו לסיים את קורס הקצינים. הוא השתתף בקרב על מעבר המיתלה ואת שירותו סיים כרב סמל והיה מדריך בחיל הצנחנים. כאשר שוחרר וחזר לביתו התלבט בשאלה אם להמשיך בלימודיו או להמשיך בעבודה במשק. בלבו פנימה הרגיש רצון עז להתקדם ולהגיע להישגים וההרגשה כי משהו הוחמץ בוויתורו על קורס טיס לא נתנה לו מנוח. הוא קם איפוא והתגייס לחיל האוויר. מאמץ רב השקיע בקורס ובהיותו המבוגר שבחבריו ובעל הנסיון הרב הפך לאב ולמנהיג לשאר החניכים. עד מהרה הפך לרוח החיה ביניהם כשהומור טוב שופע ממנו. לאחר סיום הקורס וקבלת כנפי הטייס נשא אשה והקים קן משפחה. לאהבתו הגדולה לילדים, שהיתה לשם דבר בכפר, מצא את ביטויה בזמן הרב שהקדיש לבנו הקטן. הוא ידע לשעשע אותו לא רק במשחקים ובקפיצה על שפת הים כי אם גם בכתיבת שירי ילדים למענם. את שירותו כטייס החליט לשלב בלימודים אוניברסיטאיים – ותוכניות לעתיד רבות היו. ביום הראשון של מלחמת ששת הימים, ביום כ"ו באייר תשכ"ז (5.6.1967), שירת כטייס קרבי ובקרב אויר שנערך באיזור אל-עריש הוביל את המבנה שלו לתקיפת כוחות האויב ובאותו קרב נפל. הניח אשה, ושני בנים – והבן השני נולד שבועות מספר אחרי נפלו ולא ידע את אביו. הובא למנוחת עולמים בבית הקברות בכפר ויתקין. שמו הונצח בבטאון חיל האויר ואף בירחון תנועת המושבים "תלמים", בחוברת שהוקדשה לבנים ולחברי המושבים שנפלו על הגנת המולדת במלחמת ששת הימים, הונצח שמו. הוא הוזכר בספרו של מ' בר-זוהר "החודש הארוך ביותר". סיפור חייו הובא בספר "מספר אחד נפגע" מאת עפרה אליגון שבהוצאת "אל"ף". גם ב"גוילי אש" כרך ד', ילקוט עזבונם של הבנים שנפלו במערכות ישראל, הובא מעזבונו.

כובד על ידי

דילוג לתוכן