לבנת (וייס), יהושע (‘שוקי’)

בן משה וחדוה. נולד ביום י"ב בחשון תש"ז (6.11.1946) בסנטה- מריה-דלאוקה שבאיטליה. עלה ארצה עם משפחתו, במסע מפרך באניית המעפילים 'טירת צבי', ערב הקמת המדינה – בחש"ח. שוקי למד בבית-הספר היסודי 'מרכז' ובבית-הספר היסודי ע"ש ח.נ. ביאליק וסיים את לימודיו בבית-הספר 'בסמ"ת' שבחיפה. מילדותו גדל והתחנך על השפה העברית ואף כפה על הוריו להסתגל לשפה בדברו אתם אך-ורק עברית. בבית-הספר התיכון הצליח מאוד ואף זכה בפרס מיוחד על הישגיו בלימודים. הוא אהב מאוד לקרוא וכבר בילדותו הקדיש שעות רבות לספרים ולספרות יפה. אהבה נוספת היתה לו – הציור; הוא נחשב לציור מוכשר בילדותו, וציוריו קישטו את קירות בית-הספר. שוקי אהב לעסוק בספורט והצטיין במשחק הכדורסל. בילדותו היה שחקן בקבוצת הכדורסל של תנועת-הנוער 'מכבי הצעיר' שבקרית-ביאליק. כעבור זמן הצטרף לתנועת 'הנוער העובד והלומד', היה פעיל במועצה ואף עסק בהדרכת חניכים צעירים. גם בבית-הספר עסק שוקי בפעילות חברתית ענפה – היה חבר בועד התלמידים, עסק בקישוט בית-הספר ותרם מכישרונותיו ככל-יכולתו. מיד בגמר לימודיו ב'בסמ"ת' גויס שוקי לחיל-האויר בגיוס מיוחד שהועד לקורס-טיס, ביולי 1964. דרכו במשך הקורס היתה מהנה וקשה כאחד. יוצא דופן היה, נבחר ליצג את חיל-האויר כפרח-טיס במשלחת גדנ"עים שיצאה לחו"ל – ואז שינה את שם-משפחתו מוייס לליבנת. בתום הקורס, ביולי 1966, השתלם בקורס-צניחה ונשלח לטייסת של חיל-האויר, כעבור זמן עבר קורס-קצינים והתקדם מהר בתפקידו כטייס. במלחמת ששת-הימים לחם שוקי בסיני וברמת-הגולן וצוין לשבח על-ידי מפקדיו. לאחר המלחמה עבר לטייסים-מסוקים קלה, שהוקמה כלקח מהמלחמה, והיה בין מייסדיה. לאחר שנתיים עבר שוקי לטייסת-מסוקים ובה עשה את עיקר דרכו בחיל-האויר ובה התקדם עד תפקיד של סגן-מפקד-טייסת. משום הצלחתו הרבה בתפקידו וברצותו לתרום לצה"ל ולמדינה את כישרונותיו החליט שוקי להמשיך לשרת בצה"ל במסגרת צבא-הקבע. כעבור זמן נשא לאישה את סנונית, ובשנת 1971 נולד בנו הראשון – גדי. במשך השנים גדלה המשפחה, ונולד בן שני – יואב, ובת – נורית. שוקי המשיך והתקדם מהר בתפקידו ואף יצא בשליחות לארה"ב. את מלחמת יום-הכיפורים עבר שוקי בטייסת, כשהוא בין המובילים הבכירים ומחנך דור- טייסים צעיר תוך-כדי לחימה בקרבות קשים. מיד לאחר המלחמה יצא שנית בשליחות לחו"ל ועמל קשה להקמת יחידת-מסוקים. עם הקמת היחידה היה למפקדה וזכה להערכה רבה על דרך מילוי תפקידו. לאחר תום תפקיד זה נבחר לתפקיד של מפקד טייסת מבצעית, מהשורה הראשונה בחיל. זמן קצר מאוד לפני קבלת תפקיד זה נספה שוקי בעת מילוי תפקידו. ביום כ"ג באייר תשל"ז (10.5.1977) נפל שוקי בעת מילוי תפקידו בהתרסקות מסוק בבקעת-הירדן. הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי שבחיפה. השאיר אחריו אישה, שני בנים, בת הורים ואח. לאחר נופלו הועלה לדרגת סגן-אלוף. במכתב-תנחומים למשפחה השכולה כתב ידידו, מפקד הטייסת: "בהתנהגותו של שוקי ובמערכת שיקוליו בלטו תמיד השאיפה לבצע דברים ביסודיות ובשמירה על יושר, על צדק ועל מוסר גבוה. הוא עמד להחליפני בתפקידי ושמחתי שהוא ימשיך בפיקוד, מתוך ידיעה כי בזכותו תוכל הטייסת לצעוד צעד גדול קדימה. הוא נפל בניסיונו ללמוד את תפקידו בדרכו שלו, מתוך רצון להכיר את הנושאים ואת האנשים שהיה עליו לעבוד אתם ישירות. מותו של שוקי הוא אבדה גדולה לא רק לבני-משפחתו אלא לכל חבריו, לחיל-האויר ולמדינת- ישראל". משפחתו הנציחה את זכרו בלוח-זכרון בבית-הכנסת 'גבורת ישראל' שבקרית-אליעזר בחיפה. שמו הונצח גם בבית-הספר 'בסמ"ת' שבחיפה, שבו למד – במתן מלגה מדי-שנה לתלמיד מצטיין במגמה להנדסאי-אלקטרוניקה.