לבנת (ביאנקו), זאב

זאב, בן סלין ומשה, נולד ביום כ"ה בתשרי תש"ד (24.10.1943) בקהיר שבמצרים. הוא למד בבית-הספר האנגלי בקהיר, ובשנת 1956, לאחר מבצע סיני, עלתה משפחתו ארצה והשתקעה ברמת-גן. שם סיים זאב לימודיו היסודיים בבית-הספר "יהלם". "וולפי" (שם החיבה של זאב בבית) המשיך את לימודיו בבית-הספר החקלאי "מקוה ישראל", והתמחה שם בענפי החקלאות השונים – בעיקר בתחום הפלחה והמשתלות. בשנת 1962 גויס זאב לצה"ל כחבר גרעין "ניר-און" במסגרת הנח"ל. לאחר הטירונות השתתף בקורס חובשים קרביים, שסיים בהצטיינות, והועבר לחיל הרפואה לתפקיד הדרכה. מכאן נשלח לקורס קצינים. לפני סיום הקורס נפצע זאב בעת תרגיל באש חיה ונגרמה לו נכות בידו הימנית. לאחר שהחלים הוענקה לו דרגת סמל והוא המשיך בתפקיד בכיר בבסיס ההדרכה. בפנקס השחרור צוין זאב כחייל ממושמע, בעל כושר מנהיגות ושיקול דעת, הממלא ביעילות את תפקידיו. במילואים הוצב כחובש קרבי בבית-חולים שדה. מיד לאחר השחרור נשלח זאב לניג'ר שבאפריקה, כנציג "מגן-דוד-אדום" ומשרד החוץ. בזכות שליטתו באנגלית ובצרפתית, מילא את תפקידו על הצד הטוב ביותר. במלחמת ששת הימים מילא את תפקידו בדרום וצוין על-ידי מפקדו כחייל מסודר, חברותי, רציני ובעל ידע ונסיון רב בתחום המקצועי. מיד לאחר המלחמה נשא זאב אישה ועבר לתפקיד בכיר ב"מגן-דוד-אדום" כמנהל התחנה בפתח-תקוה. עקב תפקידו העתיקה המשפחה את מגוריה לעיר זו, וכאן נולדו שני בניו. במשך הזמן החליט להקים שירות אמבולנס פרטי, הנושא את שמו. נסיונו המקצועי הרב וידיעותיו עזרו לו להצליח כעצמאי. לפני מלחמת יום-הכיפורים הועלה זאב לדרגת סמל-ראשון ובדרגה זו השתתף במלחמה. כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים נקרא זאב ליחידתו והשתתף עמה בקרבות הבלימה ברמת הגולן. ביום י"ד בתשרי תשל"ד (10.10.1973), שעה שהגיש עזרה לפצועים באלי-עד, נפגע זאב ונהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בקרית-שאול. השאיר אחריו אישה ושני בנים – רונן וליאור, אם ואחות. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-סמל.