לבני (וייץ), דן

בן קרול ואילונה (קרולינה). נולד ביום י"ג באדר תר"ץ (13.3.1930) בבודפשט, בירת-הונגריה. סיים את לימודי כיתה ה' בבית-ספר תיכון בעיר-מולדתו. האב ניספה באושוויץ בימי מלחמת-העולם השניה. בהשפעת דודתו (אחות-אמו), פקידת ההסתדרות הציונית שבהונגריה, שעשתה רבות להצלת-נפשות בימי הנאצים, עלה דן לארץ (בשנת 1948); זה היה לאחר מאבק קשה עם אמו, אשר למרות היותה ציונית ביקשה ממנו לחכות עד שתהיה להם האפשרות לעלות יחד. עם בואו לארץ הצטרף לשורות-הפלמ"ח והשתתף בקרבות שונים במלחמת-הקוממיות. היה חבר משק גבעת-עוז. לאחר-מכן, במאי 1950, גויס לצה"ל. בעשרה בטבת תשי"א (19.12.1950) נפל בשעת מילוי תפקידו. לפי דרישת-חבריו הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות שבמשקו. הניח אשה. דבר נפלו של הבן לא הובא לידיעת-האם בגלל מחלתה הקשה, וכשם שהיתה מחליפה מכתבים עמו מאז עלותו המשיכה לעשות כן, כי אחותה היתה כותבת מכתבים מדומים בשם הבן ובחתימתו, כביכול, ולאחר ששלחה אותם למשק הוחזרו מבויילים בבולי-ישראל. שש שנים נמשכה "חליפת-מכתבים" זו – עד אוקטובר 1956, כשלא נתקבל המכתב המקווה. אז החליטה האם לעלות ויהי-מה, ואחותה נאלצה לגלות לה את דבר נפלו של בנה-יחידה. כתוצאה מידיעה זו נפלה למשכב ובמשך חדשים מספר היתה בבית-החולים בהתרופפות עצבים.