לבני, בעז
בן אברהם ורחל. נולד ביום י"ב בשבט תשי"ט (21.1.1959) ברמת- גן. לאחר שהמשפחה עברה לתל-אביב התחיל ללמוד בביה"ס היסודי 'יבנה'. כותבת המחנכת שלו: "כשאני זוכרת את בעז, אני נזכרת בימים צלולים ובשמש מאירה: עיניים תכולות-ירוקות בהירות, ובלורית זהובה, מתולתלת, נשמטת על מצחו. מתחת לאלה – תוי-פנים ברורים, מחוטבים, שביטאו את השילוב הנדיר של עדינות והחלטיות, שהיו בבעז… כל מורי הכיתה היו תמימי- דעים: תלמיד בעל תפישה מהירה, אחראי, מסודר, מנומס, הישגים נאים, יכולת גבוהה. לא אחת בחרו בו חבריו כחבר לועד הכיתה, בזכות כישוריו ומידת-אחריותו. בינו לבין חבריו הקרובים נרקמו יחסי-ידידות על בסיס של כנות ומסירות הדדית". תכונות אלה ליוו את בעז גם כשלמד בבית-הספר התיכון 'עירוני ד' שבתל-אביב, במגמה הריאלית. גם כאן הקסים את מוריו באישיותו המקסימה. "יש כאלה, המעוררים אהבה גדולה מעצם טבעם והיותם, וכשהם נעלמים – מתרבה החשכה ומתחילים הגעגועים", מקונן אחד ממוריו בזוכרו את בעז. באוגוסט 1977, לאחר שסיים את לימודיו בגימנסיה, התגייס בעז לצה"ל. הוא הוצב לחיל- השריון ולאחר הטירונות נכנס לבית-הספר לשריון ולמד בו את מקצועות הטנק. כעבור שנה כבר סיים קורס מפקדי-טנקים והוענקה לו דרגת סמל. הוא שובץ לעבודה מבצעית. ציינו חבריו-לנשק: "בעז ניחן ברגישות ובחיוך ביישני שהקנו לו מעריצים בקרב חבריו המפקדים, ויותר מזה, בין פקודיו הצעירים, אשר מצאו בו התגלמות היושר, הענוה, הכנות והאמיתות. מעולם לא הרים את קולו על חייל שעבר עברה. תמיד דיבר בנועם ובשקט. ואפילו בעת הצורך במלים קשות, תמיד ידע לעשות זאת בשיקול-דעת, בטקט ובתבונה". אכן, הוא היה מפקד לדוגמה ולתפארת. ביום ח' בשבט תשל"ט (5.2.1979) נפל בעז, בעת מילוי תפקידו אגב פעילות מבצעית. הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי שבקרית-שאול. השאיר אחריו הורים ואח. במלאות שנה לנפילתו הקימו ההורים השכולים לזכרו של בעז סוכה מטאורולוגית בביה"ס התיכון 'עירוני ד" שבו למד. באותו זמן הועבר הגל-עד, שהציבו חבריו במקום נפילתו, ליער המגינים שליד צומת 'נחשון'.
