לבנון, משה-יוסף

בן יפה ואליהו-יהושע, נולד ביום י"ב בתשרי תרצ"א (4.10.1930) בירושלים. ילדותו עברה עליו בחברון, בה ינק מאווירת המסורת העברית הקדומה האופפת אותה. כשעברה המשפחה לחיפה למד להכיר את צדה החדש והער של ארץ-ישראל הנבנית. בחיפה למד בבית-ספר יסודי וכשעברה המשפחה לירושלים התקבל לעבודת פקידות. כעבור זמן קצר מאס בחיי העיר והתגייס לפלמ"ח. בגיוסו זה הירבה לעבור בנקודות החקלאיות השונות בארץ, והתמסר לעבודה חקלאית ולאימונים צבאיים. זמן-מה שהה באיילת השחר ואמר לבנות את ביתו בעין השופט שבהרי אפרים. בתקופת המאבק בבריטים השתתף בהורדת מעפילים מהאוניות. במלחמת-העצמאות ליווה שיירות מהצפון לדרום, מתל-אביב לירושלים, מתל-אביב לנגב. השתתף בפעולה של יחידת פלמ"ח בוואדי-ערה, נפצע ולא יכול היה לחזור לבסיסו. הוא הסתתר כל הלילה ורק עם בוקר נתגלה על ידי יחידת אויב. לפני שהתקרבו אליו הערבים הצליח לפוצץ את מקלע ה"ברן" שברשותו והשאיר לעצמו רק אקדח, בו נלחם באויבים ונפל, ביום ט"ז באדר ב' תש"ח (27.3.1948), לאחר שעמד על נפשו עד נשימתו האחרונה. נקבר בגבעת חיים. לפי דרישת הוריו הועבר למנוחת-עולמים בבית- הקברות הצבאי בהר-הרצל בירושלים ביום י"א באדר תש"י (28.2.1950), אחיו יעקב-שבח, המבוגר ממנו בשנתיים, נפל גם הוא במלחמת-העצמאות. לזכר השניים הוציא אביהם ספר זיכרון: "שיחים כארזים". זכר משה-יוסף הונצח גם על- ידי קביעת השם "גבעת משה" לגבעה של משטרת כרכור שנכבשה מידי הערבים.