לבנה, מאיר

בן חנה ואליהו. נולד ביום י' באב תרצ"ד (22.7.1934) בצ'כיה. בשנת 1939 עלה לארץ ועבר להתגורר בקיבוץ גבעת-חיים. את לימודיו החל בבית-הספר היסודי והמשיך בבית-הספר התיכון בגבעת חיים ובבית-הספר התיכון 'בית-ירח' שבעמק הירדן. מאיר השתייך לתנועת הנוער העובד והיה פעיל ב'הפועל' ובגדנ"ע-אוויר, השתתף בקורס טיסנאות ובקורס-טיס, טייל הרבה, עסק בספורט והתעניין בנושא המחשבים. באוגוסט 1952 גויס מאיר לשירות חובה בצה"ל, התנדב לקורס-טיס וסיים בהצלחה את קורס מספר 14 במגמת קרב. החל בשנות החמישים שירת בחיל-האוויר וטס במטוסי מוסקיטו, מטאור, מיסטר, ווטור, מירז' וסקייהוק. הוא ביצע תפקידים רבים, החל מטייס בטייסת ועד מפקד כנף. מפקדיו העידו עליו, כי היה בעל רצון ומרץ, יוזמה רבה בעבודתו, עקשן מטבעו, דוגמה להתמדה ומוטיבציה לאנשי הטייסת, חיובי, חכם וחרוץ. בשנת 1965 יצא ללימודים בפקולטה להנדסת חשמל בטכניון וסיים כמהנדס אלקטרוניקה. בשנת 1969 חזר לחיל ומילא שורה ארוכה של תפקידים, אך מעולם לא זנח את הטיסה. בשנים אלו נשא לאישה את רות, ונולדו שני ילדיו אפרת ועמית. החל במלחמת קדש השתתף מאיר בכל מלחמות ישראל. במלחמת יום הכיפורים הוא הנהיג יחידה שמטרתה היתה כוננות גבוהה, והישגיו היו טובים ביותר. ביום ט"ז בכסלו תשנ"ב (23.11.1991) נפל מאיר בעת שירותו. בתאונת-דרכים שאירעה בצומת אלישיב הוא נפגע ונהרג. הוא הובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית-העלמין בכפר ויתקין. הותיר אחריו אם, אישה, בת – אפרת, בן – עמית ונכדים. על קברו ספד לו ראש היחידה במשרד הביטחון, שבה עבד לבנה בשנותיו האחרונות כאחראי על פרוייקטים מיוחדים: "איבדנו את יד ימיננו, אדם שהאמין ואהב את מה שעשה, עמד על שלו, לחץ ועשה את כל מה שצריך למען ביטחון המדינה. אין אדם שלא אהב אותו ואת הצורה שבה עשה את הדברים". במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקד היחידה, בין השאר: "מאיר ז"ל שירת ביחידה מאז שנת 1982, והיה כאח לכל חבריו לעבודה. על מסירותו ויכולתו עוד ידובר רבות, ופועלו המבורך תרם ויתרום לביטחון מדינת ישראל. בפגישתי האחרונה עימו, הביע מאיר את רצונו כי ההיסטוריה של המגזר הבטחוני שבו עסק עימנו, תתועד לתועלת ממשיכי דרכנו. אני רואה בדברים אלה משאלתו האחרונה, ועל כך אשקוד לבצע". תעודת הוקרה וכבוד חתומה בידי הרמטכ"ל נשלחה למשפחה השכולה