לבנגרט, שמעון

בן יהודית-ארמה וסטפן-שמשון, נולד ביום כ"ד באלול תרפ"ז (21.9.1927) בתל-אביב. הוריו חזרו עם בנם התינוק לאירופה ואת שש שנותיו הראשונות חי איתם במקומות שונים, זמן-מה גם בסביבה כפרית שהשפיעה על אופיו. בשנת 1933 חזרה המשפחה לארץ והתיישבה בקרית ביאליק. שמעון היה נוסע יום-יום ללמוד בבית-הספר בחיפה, ואחר-כך בבית-הספר המקצועי על שם טיץ, בו התמחה במלאכת המסגרות. היה חבר בתנועת "הצופים" ופעיל מאוד בקרב חברי קבוצתו. בערנותו וברצונו העז לדעת וללמוד השפיע גם על חבריו, שנתנו בו את אמונם ובחרוהו לתפקידים שונים. היה חבר ה"הגנה" מנעוריו. בשנת-הלימודים האחרונה בבית-הספר המקצועי, והוא בן 17 וחצי, התגייס יחד עם חבריו לצבא הבריטי עם הקמת הבריגדה היהודית. עם תום המלחמה חזר מהולנד ארצה והחל לעבוד כפועל בבית-החרושת של אביו. הוא אהב לשקוד על ספריו והמשיך לימודיו בערבים. היה גבר חסון, יפה-תואר, נועז ועליז. תמיד היה מרכז החברה, ואף-על-פי-כן לא נפגמה פשטותו התמימה. בראשית מלחמת-העצמאות יצא עם חברי ה"הגנה" ב"גדוד הקריות" של חטיבת "כרמלי" להתאמן באימונים שונים. אחרי קורס שבו השתלם ב"ברן" וב"פיאט" נשלח להגנת יחיעם הנצורה. הוא השתתף בקרבות על א-זיב, ראש הנקרה ופריצת הדרך ליחיעם. עבר עם פלוגתו ל"משולש", השתתף בקרבות עזים על ג'נין, ושם הוכיח את אומץ-לבו וצוין במיוחד על-ידי מפקדו. משם חזר שוב לגליל. השתתף בכיבוש בירווה, ראש הנקרה, בצה וא-זיב. ביום י"ב בתמוז תש"ח (19.7.1948) נקראה מחלקתו להשתתף בכיבוש תרשיחא. ההתקפה נהדפה. שמעון וחבריו, כאנשי "פיאט", נצטוו לסגת ביחד עם הכלי הכבד, שלא היה לו ערך בקרב על-פני שדה פתוח, והוא נדרש להתקפה במקום אחר. בשעת ביצוע הפקודה נהרגו. לפי דברי מפקדו הצטיין שמעון בקרב האחרון בגבורה, בקור-רוח ובאומץ-לב בלתי-מצוי הראוי לתהילה. שמעון הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנהריה.