לביא, נסים (‘ניסו’)

בן לאון ורגינה. נולד ביום ו' בכסלו תשט"ו (1.12.1954) במצרים. עלה לישראל עם משפחתו בשנת 1957, והוא אז בן שלוש. בשנים הראשונות לאחר עלייתה ארצה, התגוררה המשפחה במושב ישע שבנגב, ונסים התחיל את לימודיו בבית-הספר היסודי 'גאולים' שבאשדוד וסיימם בבית-הספר 'שקמים'. ניסו היה ילד מאושר, שמח בחלקו ומסתפק במועט. עזרה לחבר או לאדם נזקק היתה בעבורו ערך חשוב מכול, ואכן ידעו כולם שעל ניסו אפשר לסמוך. הוא היה מרכז בכל חברה, ה'חברמן' של החבורה, ויחד-עם-זאת ניחן ברגישות רבה למצוקת הזולת והיה מוכן לחסוך מעצמו כדי לעזור לנזקקים שבקרב ידידיו. לאחר שתי שנות-לימוד בבית-הספר התיכון המקיף הוציא ניסו רישיון-נהיגה והתחיל לעבוד עם אביו כנהג ביישובי הדרום. אביו של ניסו היה גם חברו הטוב, אתו אפשר היה לשוחח ולהתייעץ בכל נושא. אהבתו של נסים היתה – הים. הוא אהב לשחות ולשוט, ולכן הצטרף לאגודת הספורט הימי 'זבולון' והפך תוך זמן קצר למדריך-ימאות לנערים צעירים. נסים גויס לצה"ל באוגוסט 1972 ושירת כנהג בדרגת רב"ט ביחידת-גששים. נסים נפל בעת שירותו ביום כ"ד בניסן תשל"ה (4.4.1975). הובא למנוחת-עולמים בבית- העלמין שבאשדוד. השאיר אחריו הורים ושלוש אחיות. במכתב-תנחומים למשפחה כתב מפקדו: "נסים היה בן-אדם חרוץ, בעל מוסר ומצפון, בריא בנפשו, אוהב את הבריות ואהוב על כולם. אתם, הורים יקרים, איבדתם בן יקר, המדינה איבדה אזרח טוב, וצה"ל חייל מצוין". באגודת הספורט הימי 'זבולון' נמצאת סירה הנושאת את שמו של נסים.