לביא, מיכאל

בן מרסלה ופנחס ז"ל, נולד ביום כ"ב בטבת תרצ"ב (1.1.1932) בתוניס. מיכאל גדל בתוניס, ובה גם סיים את חוק לימודיו. בנעוריו עבד מיכאל בחנויות של אביו, ובזמנו הפנוי למד והשתלם במקצוע האלקטרוניקה, כתלמיד אקסטרני. בהיותו בתוניס היה מיכאל פעיל בתנועת "בית"ר", תחילה כחניך ואחר-כך גם כמדריך. כשהגיע לגיל הגיוס, הוא נקרא לשרת בצבא הצרפתי, מכיוון שהיה נתין צרפת, במשך שנה וחצי שירת מיכאל כחייל בפריס. בתום תקופת שירותו בצבא הצרפתי. הוא החליט לעלות לארץ ובאותה תקופה גם הכיר את יהודית, מי שהייתה לאחר מכן אשתו. בראשית שנת 1955 לאחר שנישאו, עלו השניים לארץ ובסוף אותה שנה נולדה בתם הבכורה – תמר. את ראשית דרכו בארץ עשה מיכאל במעברת חרובית. הוא הועסק בעבודות דחק, ש"הקרן הקיימת לישראל" סיפקה לעולים החדשים. לאחר כשנה אחת, עבר מיכאל עם משפחתו לבאר-שבע. הם שוכנו במשק עזר (היום – נווה נוי), ובמשך השנים בנה מיכאל את ביתו במו-ידיו. בסוף שנת 1957 נולד הבן אילן, ובשנת 1966 נולד הבן השלישי, פנחס, שנקרא על-שם אביו של מיכאל, שנפטר. מיכאל התקבל לעבודה כשרברב במחלקת המים של עיריית באר-שבע. אחר-כך הוא עבר לעבוד במחלקת ההנדסה, והגיע לתפקיד של מנהל מדור. מיכאל מילא את תפקידו במסירות רבה. חבריו לעבודה, שהכירו את תכונותיו, בחרו בו כחבר בוועד העובדים והוא לא הכזיבם ופעל רבות למענם. מיכאל היה מעורה בחיי העיר באר-שבע, ושיתף פעולה עם ראשי העיר הנבחרים (עם דוד טוביהו ז"ל ועם אליהו נאווי יבדל"א). בשנת 1978 לקה מיכאל במחלת הצהבת. המחלה השאירה בו את אותותיה, אבל מיכאל המשיך לעבוד כרגיל. בחודש מרס 1981 הוא נקרא לשירות מילואים, לשרת בתפקידו כאיש הג"א. במהלך השירות הורע מצב בריאותו, וביום כ"א באדר ב' תשמ"א (27.3.1981) נפל בעת שירותו והובא למנוחת עולמים בבית-העלמין הצבאי בבאר-שבע. מיכאל השאיר אחריו אשה, בת ושני בנים, אם (שנפטרה לאחר מותו), אחים ואחיות.