לביא (לובוחינסקי), יחזקאל (“חזי”)

בן יוסף ויוכבד. נולד ביום י"א במרחשון תרפ"ה (8.11.1924) בעיר לודז' שבפולין. מגיל רך גדל ונתחנך באוירה ציונית ועברית. למד בבית-הספר של ד"ר ברוידא ולאחר-מכן בגמנסיה "יבנה". עלה לארץ בשנת 1935. סיים את לימודיו בבית-הספר היסודי "נס ציונה" ולאחר-מכן למד בגמנסיה "השכלה". השתייך לתנועת "הצופים" והיה מדריך בה ואף מפקד-גדוד. כן היה חבר ב"הגנה". בשנת 1942 עזב את ספסל-הלימודים והתיצב לנוטרות לפי צו-קריאה של המוסדות הלאומיים והגיע לדרגת סטף-סרג'נט בגוש-נהלל. תקופה קצרה לאחר שחרורו מהנוטרות גויס לצה"ל (פברואר 1948) והשתתף בפעולות-מגן שונות בתור מ"פ; כמה פעמים אף נפצע בהן. כתום מלחמת-הקוממיות הועבר לממשל הצבאי ושירת בו עד שנת 1951. בצה"ל הגיע לדרגת רב-סרן. ביום כ"ו באדר ב' תשי"א (3.4.1951) נפל בשעת מילוי תפקידו והובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנחלת-יצחק. הניח אשה – בהריונה – וארבעה חדשים אחרי נפלו נולדה בתו. במכתבו לאב השכול העלה חברו-לנשק, מי שהיה לאחר-מכן הרמטכ"ל רב-אלוף צבי צור, דברי-הערכה ל"חזי" – ובין השאר רשם קוים אלה לדמותו: "חזי היה בין הרבים שהתנדבו לצרכים הבטחוניים של המדינה, אולם היה בין המעטים אשר להם היתה התנדבות לא רק צו עליון מבחוץ אלא אף כורח אישי, מתוכו פנימה. אולי משום כך ידע להרים בכל עת את משא האחריות ברוח טובה ולמשוך בעול הבטחון בנפש חפצה. הן בזמן הקמתו של הכוח הלוחם והן בקרבות מלחמת-העצמאות שימש תמיד דוגמה אישית – וכן אף נהג כמפקד-יחידתו. כי חזי היה מפקד במלוא עמקה ורחבה של מלה זו – היה מנהיג משכמו ומעלה, מכיר בהמון חובותיו ויודע גבול-זכויותיו. היה חבר נאמן, נותן יותר משקיבל ושמח בנתינתו. היה אדם שלם, מכיר בערך עצמו ועניו כאחד, מכיר בערך אחרים ומכבדם כערכם".