לביא , ירון

בן שרה ושמואל. נולד ביום ב' באלול תשמ"ד (29.8.1984) בנהריה. כשירון נולד היה אחיו הבכור בן שנה, ובהגיעו לגיל שנה וחצי נולד אחיו הצעיר עומר. ירון גדל עם שני אחיו כשלישייה: יחדיו הלכו לגן, בצוותא שיחקו, וכל חוויות הילדות היו משותפות. בן שש החל ירון את לימודיו בבית-הספר היסודי "רמז" בנהריה והמשיך לחטיבת-הביניים והתיכון של בית-הספר המקיף העירוני "עמל נהריה" על-שם יצחק רבין, שם למד במגמת מינהל. ירון גר בקרבת הים ואהב מאוד לגלוש. את כל חופשותיו מבית-הספר בילה בגלישה בים ובטיולים – תחילה בטיולי אופניים, ובגיל 16, לאחר שקיבל רישיון לאופנוע – היה מטייל עם חבריו בכל אזור הצפון וצבר חוויות רבות. תחביב נוסף שטיפח היה מלאכת הספרות. לירון היו ידי זהב והוא הרבה לספר את חבריו לפני אירועים וחגים ובטרם התגייסו לצה"ל. החברים הגיעו בהמוניהם וירון סיפר אותם במומחיות ובשמחה ועיצב את שערם. אין זה מן הנמנע, שבעתיד היה הופך להיות ספר מקצועי. לירון היו חברים רבים וחדרו היה פתוח בפניהם 24 שעות ביממה. תמיד היה זמין, עומד לרשותם ונכון לעזור ולהקשיב. וחבריו אמנם הגיעו בכל שעה, ביום ובלילה, כי ידעו שעם ירון אפשר לדבר, עם ירון אפשר ליהנות ולצחוק, ואם זקוק מי מהם לתספורת דחופה – הרי שהגיע לכתובת הנכונה. והיטיב להגדיר זאת אחד החברים שאמר: "הכי אהבתי שאני חוזר מהצבא ותמיד יש לי לאן ללכת, גם באמצע הלילה". ירון התגייס לצה"ל בחודש אוגוסט 2003 והוצב ביחידת נ"מ בחיל האוויר. עקב בעיה רפואית ממנה סבל נקבע לו פרופיל נמוך מכדי שיוכל לשרת כחייל קרבי והוא נשלח לשרת כטבח. תחילה היה ממורמר אך עד מהרה התעשת, הסתגל לבסיס ולתנאיו, רכש חברים טובים ולמד להכיר בחשיבות עבודתו של הטבח. ירון זכה באהבת חיילי הבסיס ומפקדיו אשר גילו את ידי הספר המיומנות שלו ונעזרו בו פעמים רבות. מפקדו האישי הגדירו כחייל מצטיין, אחראי ומסודר. ירון נפל בעת שירותו ביום כ"ג באדר א' תשס"ה (4.3.2005) בתאונת דרכים שאירעה בכביש חיפה-עכו. היה זה בערב יום חמישי וירון, ששהה בחופשת סוף שבוע, יצא עם אחיו עומר ועם חבריו לבילוי שגרתי בקיבוץ יגור. בשעת הנסיעה ישב במכונית מאחור עם שניים מחבריו החיילים ושלושתם חגורים בחגורות בטיחות. בצומת כפר מסריק, סמוך לעכו, איבד הנהג שליטה על הרכב וכתוצאה מכך נגרמה תאונה קטלנית. ירון שבר את מפרקתו ונהרג במקום. שני חבריו שישבו עמו מאחור – רב-טוראי ניר נגולה ורב-טוראי צבי קויפמן נהרגו אף הם, ואחיו של ירון, עומר, נפצע קל. עוד שישה בני אדם נפצעו בתאונה. בן עשרים היה ירון בנופלו. הוא הובא למנוחת עולמים בבית-העלמין הצבאי בנהריה כשהמונים מתושבי העיר מלווים את ארונו, ונטמן לצד חבריו הטובים. הותיר הורים ושני אחים – גל ועומר. לאחר נפילתו הועלה לדרגת סמל. במכתב הניחומים למשפחה כתב מפקד הגדוד בו שירת ירון: "ירון הגיע אלינו לגדוד חייל צעיר, שקט ומופנם. אוהב לעזור לכולם ומלא בכוונות טובות. ירון השרה בתפקידו אווירה טובה, חיוך ונועם. לאחרונה אף מונה כאחראי משמרת במטבח ובחדר האוכל. ירון אף הגדיל לעשות והתנדב לספר חלק ממפקדי הגדוד ולוחמיו מיוזמתו שלו. ושוב, כדרכו – בנועם, בחיוך צנוע ובמקצועיות הראויה. ירון נשלח מעת לעת למוצבים בקו הגבול, שירת שירות משמעותי בקו קדמי של הצבא וסייע ללוחמי הגדוד בדרכו הייחודית". באזכרה שנערכה במלאות שלושים יום למותו ספדו לירון חבריו באומרם: "ילד של צחוקים, אליך כולם באים לדבר, לצחוק ולהתייעץ, לשתף ובעיקר להסתפר".