לביא, יעקב (“ז’אק”)

בן אליהו ומדולה. נולד ביום ב' בניסן תרצ"ב (8.4.1932) בקירנאיקה שבלוב. למד בבית-ספר דתי עברי עד כיתה ד'. כאזרח אנגלי הועבר עם הוריו לטריפולי ומשם לאיטליה בעיצומה של מלחמת-העולם השניה. לא עבר זמן רב והוא הועבר יחד עם הוריו למחנה-ריכוז באיטליה ולאחר-מכן בגרמניה, אך גם שם המשיך ללמוד ושילם תמורת תורתו בפת-לחמו הזעומה. כתום המלחמה חזר לבנגזי, עזר להוריו בפרנסתם ואף המשיך בלימודיו. חיבב אמנות, ספרות ומוסיקה. בשנת 1946 עמד בראש תנועה דתית-ציונית והלהיב את התושבים לעליה – וביחוד את הצעירים שבהם. הוא אסף בחורים קנאים ואוהבי-מולדת ויחד היו דנים בעליה ומתכננים אותה. בעלותו סוף סוף לארץ בשנת 1949 רצה להתגייס מייד לצבא אך מפאת גילו הצעיר לא נתקבל והוא הצטרף לקיבוץ עין-גב, בו עבד במסירות ואף קיבל הדרכה צבאית. לאחר-מכן עזב את המשק וגויס לצה"ל בינואר 1951. נשא נפשו להשתלמות באיזה מקצוע בחיל-האויר כי בו ראה את עתידו. נפל בקרב בשפך-הירדן ליד הכנרת ביום ל' בניסן תשי"א (6.5.1951) והובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בראש-פינה.