לביא, אמנון
בן צבי וארנה. נולד ביום כ"ה באדר תרצ"ז (8.3.1937) בקיבוץ שריד. ילד רגיש היה ובעל-דמיון. ער לכל המתרחש בעולם ובקרב עמו ומתוך עניין זה היה מרבה לקרוא בעיתונים. מקטנותו נתבלט באומץ-לבו; בכל טיול התנדב להיות בין הראשונים למילוי משימות קשות ואגב-כך לעזור לכל נחלש וחלש. בעיקר התגלה הדבר בשעת מצור הבריטים על המשק; אז פרצו אמנון וכמה מחבריו את ההסגר, חמקו מן הבית, עקפו את משמרות-החיילים וחשו אל משקם הקטן להאכיל שם את בעלי-החיים. סיים י"ב כיתות בבית-הספר ובמוסד החינוכי שבקיבוצו. היה מדריך בתנועת "השומר הצעיר". חבר טוב היה לחניכיו ויחד עם זה לא היה מן הוותרנים בדרישותיו מהם, כי הוא עצמו שימש להם מופת ודוגמה. הוא הכיר וידע כי לא די לו לאדם ביכולת, שכן יש לצרף לתכונה זו מאמץ ומעש – ואלה מביאים לידי הישג בחיים. ספורטאי מעולה היה אך בין שאר "משחקים" הצטיין בעיקר בשחמט. עם סיימו את לימודיו, בנובמבר 1954, גויס לצה"ל ואף זכה לענוד כנפי-צנחן. גם בשירות היה צמא-דעת ושאף ללימודים, כפי שיעיד מכתבו האחרון הביתה (שנכתב ארבעה ימים לפני נפלו), בו הוא מבקש ספרי-קריאה וביניהם אף "ספר רציני של לימוד מתימטיקה". מפקדיו העריכוהו, כי את הכל עשה במסירות. האימונים היו אמנם "חדגוניים", כפי שהוא תיאר אותם, אך במשך כל ימי-שירותו, בהתגעגעו לחיות בבית ולחזור לעבודה ברפת, ידע כי עליו למלא את חובתו במלואה ואמר: "עלי לעבור זאת – ויהי-מה!" ביום י"ד באלול תשט"ו (31.8.1955) נפל בפשיטה על משטרת חאן-יוניס – והוא בין ראשוני-הפורצים, תפקיד שהיה ראוי לו כחייל מצטיין. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות במשק שריד. חוברת בשם "אמנון" הופיעה לזכרו. במוסד החינוכי של שריד הוקם "בית-אמנון", הכולל אולם-קריאה-ועיון לחניכי-המוסד וגם ספריה פדגוגית לחניכים ולמורים כאחד. כן הוקמה בבית מפ"ם החדש, אשר בקרית-חיים המערבית, ספריה על-שמו ולזכרו – והיא ספריית-השאלה לילדים ולמבוגרים. זכרו הועלה בספרו של אורי מילשטיין, "מלחמות הצנחנים"
